ב"כ המאשימה מבקשים לתמוך את מסקנותיהם מעדותו של ע.ת. 30 גם בדברי רעייתו ע.ת. 29, בחקירתה במשטרה, אשר הוגשה בהסכמה, ת/168 שו' 37-39, שם כאשר נשאלה מדוע אמרה
--- סוף עמוד 43 ---
במהלך החיפוש בבית לבעלה, ע.ת. 30, כי היא מקווה שהוא לא סיבך אותה, היא השיבה "על אלון היו"ר של הנמל, חמו של אלון, יוסף, וחמתי שקוראים לה זמירה אחים".
מדברים כלליים וסתמיים אלה מבקשת המאשימה ללמוד על חיזוק לקשר פסול בין הנאשם 1 לע.ת. 30. אין ממש בטענות אלו ובבקשה זו.
27. ביחס לעדויות הגברת ענת ברק, ע.ת. 34 והגברת מיכל לוגסי ע.ת. 36 – כפי שיפורט להלן – אין ללמוד, לאחר שבוחנים את מכלול עדויותיהן, כי הייתה פניה של ע.ת. 36 לע.ת. 34, ביחס לחומר הספציפי שנמכר על ידי חברת קליר, אלא הייתה פנייה, במועד מאוחר, לאחר שהפרשה כולה עלתה בפני כל הגורמים, וזאת ביחס לחומר אחר, שאף אינו חומר שנמצא בתחרות עם החומר שנמכר על ידי חברת קליר.
גם אם היתה מתקבלת הטענה כי היתה פניה של הגב' לוגסי אל הגב' ענת ברק ביחס לחומר שנמכר מקליר, הרי שאין כל ראיה, ואף לא ראשית ראיה, כי היה זה לבקשת הנאשם 1, או מי מטעמו, והפניה האמורה, גם לדברי ענת ברק, היתה פניה, כפי פניות אחרות, שהיו לעיתים ביחס לחומרים כאלה או אחרים.
הפניה היחידה שלמעשה אין עליה מחלוקת, ושבוצעה ע"י הגב' לוגסי אל הגב' ענת ברק, הינה פניה אשר באה לעולם, לאחר שהפרשה כולה עלתה, ולאחר שהחומר כבר לא נמכר ע"י קליר, ופניה זו הינה בקשר לחומר אחר, והיא באה לצורך בירור הכיצד זה מועלות טענות לגבי החומר שנמכר ע"י קליר, כאשר קיים חומר אחר שנמכר ע"י ספק יחיד, במחיר גבוה בהרבה.
תחילה לעדותה של הגב' ענת ברק – ב"כ המאשימה בסיכומיהם מדגישים את העובדה שהגב' ענת ברק מאשרת כי הגם שחומר הניקוי אשר נמכר ע"י חברת קליר ויוצר ע"י חברת הופס, החל להירכש בנמל עוד בשנת 2010, הרי שרק בשנת 2012 ועקב פרסומים תקשורתיים, נודע לה שהחומר מיוצר ע"י חברה בבעלות הנאשם 1. כך אכן נאמרו הדברים ע"י העדה - פרו' 13.2.17 עמ' 1802 שו' 3, שם היא אומרת כי רק בעקבות הכתבות ב- 2012 ידעה שיצרנית החומר היא החברה הקשורה לנאשם 1. יצויין כי העדה מתייחסת לשנת 2012, ואולם, הכתבה הרלבנטית היתה בסוף 2011. מכאן, שיש לייחס לדבריה כוונה לתחילת שנת 2012, לכל המאוחר.
מכאן מבקשים ב"כ המאשימה ללמוד על הסתרה של נאשם 1 את עובדת הקשר האמור. טיעון ב"כ המאשימה נע בין טענה להסתרה, לטענה להשפעה על המכירה. אם אכן לא ידעה ראש מדור הרכש, האחראית על הקניינים, והאחראית המרכזית בנמל, על הרכישות, דבר קשר זה, הרי שעל פני הדברים לא ניתן לומר כי הושפעה היא מהנאשם 1 או מי מטעמו באופן כלשהו לעניין הרכישה של החומר. זאת ועוד, המסקנה הברורה מדברים אלו היא, כי גם לא חזתה היא, עד לכתבות, בכל