--- סוף עמוד 52 ---
עם "קליר" היה ... מאוד מאוד נמוך". ומוסיף בהמשך: "הלקוח שאני מוכר לו היום הוא יכול מחר להתמודד בנמל" (שו' 22- 23).
32. בכתב האישום נטען כי מדובר בעסקת תיווך, דהיינו כי חברת הופס קיבלה מחברת קליר את מלוא התשלום ששילם הנמל לחברת קליר עבור החומר, בניכוי עשרה אחוז שהם דמי תיווך – יש לדחות טענה זו, אשר לא רק שאינה נסמכת על ראיות, אלא שעומדת היא בסתירה לראיות. ב"כ המאשימה מפנים בסיכומיהם למאזן בוחן של חברת קליר (צרופה לת/405) ולעמ' 6 שם, ונטען כי עמוד זה מלמד שההכנסות של חברת קליר ממכירות נעוצות ברובן המוחלט ממוצרים שנרכשו מחברת הופס בתוספת דמי תיווך בגובה 10% כמוסכם ובתוספת מע"מ. עיון בעמוד 6 זה למאזן הבוחן, ובכל שאר הצרופות, לא רק שאינו מלמד את הנטען ע"י ב"כ המאשימה, אלא מלמד את ההיפך. אין כל ראיה, ואף תחילת ראיה, להפרש הנטען ע"י ב"כ המאשימה. קיימים סכומים של קניה וסכומים של מכירה. ב"כ המאשימה לא פירטו בסיכומיהם אף לא סכום אחד, אשר יצביע על אותו הפרש נטען, ובחינה של המוצג אליו מפנים ב"כ המאשימה, כמו גם שאר המוצגים, לא רק שלא תומכת בטענה, אלא שוללת אותה.
עוד נטען כי מפרט טכני שנשלח לנמל ביחס לחומר שחברת קליר ביקשה למכור לנמל (ת/250) הינו מפרט שבמסגרתו הוסתר שם המותג "הופס" ונרשם בכותרת שם החברה המשווקת קליר. שוב עסקינן ב"השערה נסיבתית". מעיון בת/250 איננו מוצאים כל "הסתרה" שהיא. מדובר במסמך אשר חברה שמבקשת למכור מוצר לגוף מסוים, כותבת את שמה שלה בכותרתו. אין בכך כל פסול ואין בכך כל הסתרה.
המסקנה שמתבקש להסיק, על כי חברה שמבקשת למכור מוצר, ושולחת פירוט טכני לגביו, חייבת לציין על גבי מסמך שהיא שולחת לרוכש פוטנציאלי, את השם של היצרן, אינה מחויבת. זוהי טענה כללית בלבד. מדובר בחומר מסוים, שיש לו זיהוי מסוים, ותכונות מסוימות, ואלו מפורטות במסמך. המסמך נועד לפרט פרטים אלו, תכונות החומר והרכבו, ואלו בלבד.
זאת ועוד, מת/250 יש ללמוד כי חברת קליר ראתה במכירה שלה את החומר לנמל כפעולה עצמאית של חברת קליר, המנותקת מחברת הופס, וכי מדובר במוצר שחברת קליר, לא כמתווכת, ולא כפועלת מטעם חברה אחרת, מבקשת למכור לנמל, ומפרטת את כל הפרטים הרלבנטיים ביחס לתכונות חומר זה.
לפני התייחסות לעדויות הנאשמים 1 ו- 2 ביחס לאישום הראשון, יש לציין את השתלשלות העניינים ביחס לרכישת החומר מחברת קליר, לאחר שנודע שמיוצר הוא עם חברת הופס.