חשוב להבחין בין השיקול של שימוש מקומם במיוחד או חסר טעם ביצירה לדיון בזכות המוסרית של היוצר. שני ההסדרים עוסקים, בין היתר, בשימושים פוגעניים ביצירה, אך קיימים הבדלים משמעותיים בין השניים. ראשית, הזכות המוסרית עניינה היוצר, שמו הטוב וכבודו. מדובר בזכות אישית של היוצר. זכות היוצרים לעומת זאת, שאת הפרתה בוחנים מבחני העזר, מעמידה במרכז מבחני הוגנות השימוש את היצירה וערכה הכלכלית. מדובר בזכות קניינית, שיכולה להיות שייכת למי שרכש אותה לתועלתו הכלכלית, ולאו דווקא ליוצר. שנית, הזכות המוסרית היא זכות בפני עצמה, ואילו השיקול של שימוש מקומם או חסר טעם הוא אך שיקול אחד מבין שיקולים רבים הקובעים את הוגנות השימוש, ולאו דווקא המרכזי שבהם. שלישית, הזכות המוסרית עשויה להעניק ליוצר הגנה רחבה יותר מזו שמעניק לו מבחן העזר של שימוש מקומם או חסר טעם. רביעית, הזכות המוסרית אינה מתמצה בהגנה על כבודו ועל שמו הטוב של היוצר. אחד מענפיה כולל את הזכות של ייחוס היצירה ליוצר (סעיף 46 לחוק זכות יוצרים). חשוב אפוא להפריד בין השאלה האם מדובר בשימוש פוגעני בגדרי מבחני העזר של הוגנות השימוש, ובין ניתוח הפרתה של זכות מוסרית. עוד נזכיר, ומבלי לשרטט קווים מדויקים, כי השיקול של חופש הביטוי בזכויות יוצרים – ודאי בהקשר המסחרי – הוא בעל משקל שונה מזה של חופש הביטוי במקרים אחרים, גם משום שמדובר בקניין רוחני של היוצר.
לגופו של מבחן, ענייננו אינו קשור לאותם מקרים שבהם יש להעניק משקל (שאף הוא אינו בלעדי) לשיקול של שימוש מקומם במיוחד ביצירה. לא מדובר בהקשר פוגעני במיוחד, ולעג לדמות בדיונית אינו נתון התומך – כשלעצמו – באיסור על השימוש בה. אין אפוא משקל למבחן עזר זה במקרה דנן.
סוף דבר, מכלול השיקולים מוביל למסקנה שמדובר בשימוש הוגן. ראשית, המשיבה עמדה במבחן של מטרת השימוש. שנית, ואשר להוגנות השימוש, העיקר הוא בכך שמדובר בפרודיה בעלת אופי שונה וחדשני, ולא בהעתק נוסף עם שינוי קל של פרסומות המערערות. הפרסומות המתחרות אינן יושבות בצוותא חדא על אותה משבצת ואינן יכולות לשמש תחליף האחת של השנייה. ערך השוק של הפרסומות – כיצירות הנסחרות לשם שימוש בהן – לא נפגע, מלבד פגיעה אפשרית כתוצאה מהלעג, שלא אותה נועד הדין למנוע. לכן, ולמרות שמדובר בפרודיה בעלת אופי מסחרי, ולא בפרודיה שלא למטרות רווח – הכף נוטה לטובת התרת השימוש הפרודי. גם היקף השימוש ואופי הפרסומות של המערערות אינם משנים את המסקנה המשפטית שבנסיבות אלה יש לדחות גם את העילה של הפרת זכויות יוצרים. כאן המקום לרשום הערת אזהרה: כל האמור לעיל נכון ביחס לחלופת הביקורת, ובפרט זו הפרודית, והוא אינו חל בהכרח ככתבו וכלשונו ביחס למטרות אחרות של שימוש ביצירה. לא כל חלקי הניתוח של חלופת הביקורת מתאימים או חופפים גם לחלופות אחרות, כגון מחקר או עיתונות. הדיון בחלופות אחרות צריך להיעשות בזהירות ראויה, בצעדים מדודים ותוך התאמה לעובדות, תוך הכרה במבחן ההקשר.