בטרם דיון בעילה השלישית והמרכזית שהעלו המערערות – התעשרות שלא כדין – נתייחס בקצרה ומעבר לנדרש לשתי סוגיות שעשויות לעורר עניין במקרים דומים לשלנו – הזכות המוסרית של יוצרי הפרסומות מטעם המערערות, וזכותו של ג'ורג' קלוני לפרסום. התייחסות זו תסייע להבין טוב יותר את הגיונו של האיזון שבוצע בחלקו האופרטיבי של פסק הדין, ומכאן חשיבות הדיון גם מעבר לדרוש.
ו. הזכות המוסרית והזכות לפרסום
36. הזכות המוסרית. חוק זכות יוצרים מכיר, כאמור, בקיומה של זכות מוסרית של יוצר ביצירתו לצד זכות היוצרים: "ליוצר של יצירה... תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה" (סעיף 45(א)). ביטוי אחד של הזכות המוסרית הוא כי שם היוצר "ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין". ביטוי שני הוא "כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר" (שם, סעיף 46). החוק מוסיף וקובע כי מדובר בזכות אישית, בשונה מזכות היוצרים הרכושית שניתן לסחור בה: "הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר" (שם, סעיף 45(ב)). הזכות המוסרית לא נדונה בהליך קמא ולא נזכרה על ידי המערערות, ככל הנראה על רק העובדה שהמערערות לא יצרו את הפרסומות, אלא רק רכשו את זכויות היוצרים בהן. ברם, לשם הבנת זכות היוצרים באופן רחב יותר, נאמר כמה מילים כלליות על זכות זו ועל יחסה לפרודיה.
הזכות המוסרית כשמה כן היא. שורשיה הרעיוניים לא נטועים ברצון לעודד יצירה ולהעשיר את נחלת הכלל, אלא יונקים מהכרה בקשר בין היוצר ליצירתו, ובכך שחלק מאישיותו של היוצר מגולמת ביצירה – היא פרי עמלו. במובן זה, הזכות המוסרית דומה לזכויות אישיות אחרות, ולא בכדי אחד מהיבטי הזכות עוסק בפעולה שעלולה לפגוע "בכבודו או בשמו של היוצר" (על היחס המורכב בין העוולה של לשון הרע והזכות המוסרית ראו גדרון, עמודים 52-48). כדי להבין את חוק זכות יוצרים טוב יותר יש לתת את הדעת על כך שזכות היוצרים אינה ממצה את ההגנה על היוצר. לצד ההתייחסות לזכות היוצרים קיים נדבך נוסף בעל חשיבות רבה. לעיתים שיקולי המדיניות לא יובילו להכתרת השימוש כבלתי הוגן, אולם הפגיעה ביוצר תקנה לו תרופות שונות מכוח זכותו המוסרית.
השימוש הפרודי עלול ליצור מתח עם הזכות המוסרית, בהיבט של מניעת פגיעה בשמו ובכבודו של היוצר. הפרודיה כרוכה לעיתים בלעג ליצירה, ואיסור על לעג כזה עלול לחסום באופן מעשי את השימוש הפרודי הביקורתי – באופן המנוגד לניתוח התכליתי דלעיל. בתשובה לכך יש להצביע על שתיים. ראשית, לא כל פגיעה או סילוף של יצירה הפוגע בשם היוצר או בכבודו מפר את הזכות המוסרית, אלא קיימת הגנה של "פעולה סבירה בנסיבות העניין" (סעיף 50(ב) לחוק זכות יוצרים). היחס של הגנה זו ויצירה פרודית טרם לובן באופן מלא בפסיקת בתי המשפט. הדעה הרווחת בספרות היא שחשיבות הפרודיה מצדיקה להגביל את הזכות המוסרית בהקשר זה. יחד עם זאת, אין המדובר בהגבלה מוחלטת, ויכולות להיות נסיבות שבהן פרודיה תפגע בזכות המוסרית (גדרון, עמוד 59; גרינמן, עמודים 440, 465; פישמן אפורי, עמודים 376-375). שנית, לא נאסרה כל פעולה פוגענית או מסלפת ביחס ליצירה, אלא רק "אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר". במוקד מצוי כבוד היוצר, ולא כבוד היצירה. בהקשר של פרודיה יש חשיבות לשאלה האם הלעג ליצירה מחלחל גם אל היוצר. ניתן לצפות שבמקרים שונים יהיו הבדלים בעוצמת הקשר בין היוצר ליצירה ובמידה בה הוא מזוהה עמה. לעג ליצירה לא פוגע בהכרח בשמו ובכבודו של יוצרה – כך עולה בפירוש מנוסח החוק. דוגמא ליוצר המזוהה עם יצירתו היא נסיבות עניין חסמב"ה, שהוזכר לעיל, שעסק ביצירה הנחשבת ל"מפעל חיים" של הסופר יגאל מוסינזון ומזוהה עמו מאוד. בנוסף לכך, באותו עניין דובר על פרודיה שהתייחסה לא רק לדמויות הסדרה, אלא שילבה בסיפור גם את מוסינזון עצמו, שהוצג בלעג וכונה "אידיוט" ו"סופר כושל". במקרה כזה הטענה כי הלעג של המבקר מחלחל גם אל היוצר מתבקשת היא. לעומת זאת, יש מקרים רבים בהם זהות היוצר כלל אינה ידועה, אם כי אין זה אומר שאין ליוצר זה כל זכות מוסרית. כאמור, העניין לא הובא לשם ההכרעה, אלא כדי להציג את כל צדדיו ואת הממדים השונים של העניין.