37. דוקטרינת ה-Reading In נקלטה במשפט הישראלי. היא הועלתה לראשונה בבג"ץ 721/94 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' דנילוביץ, פ"ד מח(5) 749, 769-767 (1994), שם ציין בית המשפט, אף שלא נדרש לכך לצורך הכרעתו, כי ראוי לעשות שימוש בתרופה זו במישור החוקתי שכן היא מקדמת את התכלית המונחת ביסוד ההסדר החוקתי ומונעת את הצורך לבטל את דבר החקיקה (שם, בעמ' 769). המקרה אשר בית משפט זה מצא אותו מתאים להפעלת הדוקטרינה הוא בג"ץ 8300/02 נסר נ' ממשלת ישראל [פורסם בנבו] (22.5.2012), שם דן בית המשפט במנגנון הטבות מס שעוגן בסעיף 11(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], אשר במסגרתו נקבעה רשימה פרטנית של יישובים שתושביהם זכאים להנחות במס הכנסה. רשימת יישובים זו ברובה לא הוגדרה על-ידי קריטריונים כלשהם והזכאות להטבת המס הוענקה באמצעות ציון שמם המפורש של היישובים בסעיף האמור. לאחר שקבע כי רשימת היישובים שפורטה בסעיף 11(ב) לפקודה נגועה בהפליה הורה בית המשפט כי התרופה החוקתית המתאימה היא הענקת אותן ההטבות לתושבי שלושה יישובים ערביים ודרוזיים אשר הופלו לרעה ביחס לתושבי היישובים היהודיים השכנים להם. בית המשפט קרא, אפוא, אל תוך הפקודה את שמותיהם של היישובים הנוספים בציינו כי מהלך זה אינו חורג מן הסייגים שהוצבו בדין המשווה (ראו שם, פסקאות 59-57 לפסק דינה של הנשיאה (בדימ') ד' ביניש; למקרים נוספים בהם נדון השימוש האפשרי בדוקטרינת ה-Reading In ראו: בג"ץ 3809/08 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משטרת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 15 לפסק דינה של הנשיאה (בדימ') ד' ביניש (28.5.2012); בג"ץ 3734/11 דודיאן נ' כנסת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 59 (15.8.2012)). כך גם בעניין משפחה חדשה, בו כזכור נדונה חוקתיותה של ההגדרה המצמצמת של "הורים מיועדים" בחוק הפונדקאות, ציין המשנה לנשיא ש' לוין כי "העותרים [מבקשים] להרחיב את הפתח הצר שנפתח על-ידי החוק כדי לפתור את בעייתם של כמה עשרות זוגות ולהרחיבו כפתחו של אולם מכוח עקרון השוויון; טכניקה זו מותרת היא בעזרת עקרונות פרשנות חוקתיים של תוספת לחוק (reading in), אך אין נוקטים אותה מקום שמדובר בנושא מורכב שהשלכותיו אינן ברורות, ושמטיבו הוא טעון הסדרה על-ידי המחוקק" (עניין משפחה חדשה, בעמ' 468).
38. לטעמי, הסעד החוקתי הראוי והמתאים במקרה דנן הוא, כאמור, קריאת סעיף משנה אל תוך סעיף 20(א), כמוצע בפסקה 35 לעיל, לפיו תוקנה לוועדת החריגים בנוסף לסמכויות המצומצמות המוקנות לה כיום, גם סמכות כללית וגמישה לאשר תרומת ביציות אם מצאה כי "קיימים טעמים חריגים ומיוחדים המצדיקים זאת". סעד זה מותיר את מכלול ההסדרים הקבועים בחוק על כנם; הוא שומר על "מרקם החקיקה" ואינו גורע כלל מן התכליות הראויות שאותן ביקש המחוקק להגשים באמצעותו; הוא מסיר את אי החוקתיות שבה נגועים הסדרי החוק בכך שהוא מאפשר, בצד האיסור הפלילי הגורף הקבוע בו, מנגנון גמיש שאינו כבול רק לארבעה המקרים המפורטים בסעיף 20(א)(1)-(4); והוא מאפשר בחינה פרטנית אינדיבידואלית של מקרים בהם האישה התורמת או הנתרמת אינן עומדות בתנאי (אחד או יותר) מן התנאים הקבועים בחוק, אך למרות זאת קיימים טעמים מיוחדים וחריגים המצדיקים מתן אישור לביצוע התרומה (להצדקת השימוש בדוקטרינת ה-Reading In בייחוד לצורך פיתוחם של סייגים לאחריות פלילית ראו גרוס, בעמ' 467-466). קריאת הסדר זה אל תוך החוק אינה כרוכה, למיטב הבנתי, בעלויות תקציביות נוספות וכאמור בנוסח המוצע הוא מיועד לחול על מקרים חריגים וייחודיים בלבד המצדיקים זאת. התוספת המוצעת אין בה גם משום שינוי משמעותי של הוראות החוק ואין היא אלא בבחינת הרחבה מסוימת של הפתח הצר שהותיר המחוקק בהגבילו את סמכותה של ועדת החריגים לארבעה המקרים המפורטים בסעיף 20(א) לחוק.