האינטרסים המתנגשים
שתיים הן הזכויות העיקריות המתחרות זו בזו: הזכות להיות הורה והזכות שלא להיות הורה. ואולם, מאחר שאין הוראת דין החלה על המקרה, נדייק יותר אם נאמר, האינטרס להיות הורה והאינטרס שלא להיות הורה. מהו תוכנם של אינטרסים אלה? האינטרס להיות הורה הוא מן השאיפות הבסיסיות ביותר של האדם, ואין הדבר צריך לפנים. בע"א 488/77 פלוני ואח' נ' היועץ המשפטי [8], בעמ' 441, נאמר:
"בדרך-כלל אין לך נכס היקר לאדם יותר מן הקשר הנפשי בין הורים וילדם הטבעי, שבו הם רואים את פרי אהבתם עצמם ובשרם, ואת דור ההמשך הנושא בחובו את מטענם תורשתי".
ובע"א 451/88 [2], בעמ' 337, נאמר:
"הזכות להורות הינה זכות אנושית יסודית לה זכאי כל אדם...".
בית המשפט העליון בארצות-הברית, בעניין [52] (1942) ,skinner v. Oklahomaדן בשאלה אם הזכות להורות היא זכות חוקתית מוגנת, והוא מסיק כי הזכות להורות היא "one of the basic civil rights of man", וכי זכות זאת היא fundamental" " to the very existence and survival of the race(שם, בעמ' 541).
כנגד אינטרס קיומי זה עומד האינטרס ההפוך, שלא להיות הורה, או ליתר דיוק שלא להיות הורה בעל-כורחו. בבואנו לאזן בין האינטרסים המתנגשים זה בזה, יש לזכור כי למרות מטבע הלשון הסימטרית, "להיות הורה", ו"שלא להיות הורה", אין האינטרסים האלה שקולים. האינטרס בהורות מהווה ערך בסיסי וקיומי הן בעבור הפרט והן בעבור החברה כולה. לעומת זאת, אין שום ערך, כשהוא לעצמו, בהיעדר הורות. הערך המוגן באינטרס שלא להיות הורה הוא ערך הפרטיות, כלומר חירותו וזכותו של הפרט לבל יתערבו בהחלטותיו האינטימיות. ראה בעניין זה את מאמרה הנ"ל של ד"ר ברק-ארז, בעמ' 198-200:
"כלל לא ברור אם הזכות להיות הורה והזכות לא להיות הורה צריכות להיות נידונות באותו מישור רק של היותן סימטריות לכאורה. במילים אחרות, לא ניתן להניח קיומה של סימטריה בין שתי הזכויות רק משום שהן אוחזות בשני קצותיו של חבל ההורות.
ככלל, הזכות ל'יש' והזכות ל'אין' אינן שקולות תמיד. האם הזכות לחיים שקולה לחלוטין לזכות למות? אכן, אפשרית עמדה מוסרית לפיה יש לכל אדם זכות לחיות וזכות למות, ושתיהן זכויות שוות-משקל. מי שמקבל השקפה זו יתמוך בהכרה מלאה במימוש הזכות למות גם באמצעות 'המתת-חסד' אקטיבית. אולם אפשרית גם עמדה אחרת, א-סימטרית. כך, למשל, נדחתה בישראל ההשקפה ה'שוויונית' לגבי החיים והמוות. מע"א
506/88שפר נ' מדינת ישראל עולה גישתו של בית המשפט כי הזכות לחיים היא בעלת מעמד עדיף, ועל-כן, לכל היותר, ניתן להכיר ב'המתת-חסד' פסיבית (בתנאים מסוימים). כלומר, היש והאין אינם תמיד בעלי אותו משקל.