...
... אפילו היינו רואים בזכות להורות ובזכות להימנע מהורות רק נגזרות
של אוטונומיית הרצון, לא היתה הסימטריה ביניהן הכרחית. לא כל רצון אנו מכבדים, ולא כל רצון יש לכבד באותה מידה. מעבר לכך, הביקורת העיקרית מכוונת נגד התפיסה הצרה של פסק-הדין לגבי הזכות להורות. האם נכון לראות בה זכות 'נגזרת מהזכות להגשמה עצמית לחירות ולכבוד'? האם זה כל מה שיש בה? לדעתי, יש לגלות בה פנים רבות נוספות. הזכות להיות הורה היא זכות עצמאית, ולא רק ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי. מימושה של אופציית ההורות אינו רק דרך חיים אפשרית, אלא מושרש בקיום האנושי. יהיה מי שימצא בה מזור לבדידות; אחר יתמודד באמצעותה עם תודעת המוות. אכן, הבחירה להימנע מהורות היא דרך חיים אפשרית, שהחברה והמשפט צריכים לכבד. אולם הבחירה בהורות אינה רק בחירה לגבי דרך חיים; יש לה משקל מעבר לכך בקיום האנושי. היא מבטאת צורך קיומי בסיסי. נוסף על כך, בהחלטה ליהפך להורה יש גם מיסוד ההגשמה העצמאית, בעיקר בחברה המודרנית, שמדגישה את ההגשמה העצמית כערך. אולם הזכות להורות אינה שואבת רק מן ההגשמה העצמית. הזכות לחיים היא זכות-יסוד עצמאית, ולא נגזרת של אוטונומיית הרצון; וכמותה גם הזכות להורות. באספקלריה זו, הסימטריה שיוצר פסק-הדין בין הזכות להורות לבין החלטה (לגיטימית, כשלעצמה) לא להיות הורה (כביטוי לחירות האישית) מתערערת, או לפחות טעונה דיון נוסף".
ולענייננו. ראשית, אין מדובר בכפיית הורות. מדובר באדם שנתן את הסכמתו להורות, אך הוא מעוניין שתידרש הסכמתו אף גם בהמשך התהליך. האינטרס חברתי בכך שלא תיכפה הורות על אדם אינו מוביל למסקנה שיש בהכרח להאריך את תקופת הזמן שבה תידרש הסכמתו. האינטרס במניעת הורות בעל-כורחו בא על סיפוקו בכך שנדרשת הסכמה, גם אם ההסכמה היא חד-פעמית ובלתי חוזרת.
שנית, בעבור האישה יש להניח שזו אפשרותה היחידה לממש את הורותה.
משקלם המצטבר של שני גורמים אלה מוביל למסקנה ברורה של העדפת האינטרס להיות הורה. לאותה מסקנה נוכל להגיע על-ידי השוואת הנזקים העלולים להיגרם משלילת הזכויות. נטלת הורות מאדם, כאילו את נפשו נטלת. במקרא אנו מוצאים את קריאתה הנואשת של רחל אמנו, "הבה לי-בנים ואם-אין מתה אנכי" (בראשית ל, א [ח]).
כמו כן מדברי חז"ל אנו למדים כי "מי שאין לו בנים חשוב כמת" (בראשית רבה (וילנא), עא, ט [ט]. וכן דרשו את הפסוק בירמיה, כב, י [י]) "אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכה להולך" – אמר רב יהודה: להולך בלא בנים (מו"ק, כז, ב [יא]). לעומת זאת, שלילת האינטרס שלא להיות הורה, מסתכמת בהטלת נטלים שאינם רצויים לאדם. בלי למעט במשקלם של נטלים כאלה, אין הם שקולים כנגד "נטילת נפשו" של בן הזוג.
גם בעניין [47] davisהכריע בית המשפט שם לטובת עמדתו של הבעל, רק מפני שבאותו שלב לא ביקשה האישה את החומר הגנטי המופרה בעבור עצמה, אלא בעבור אישה אחרת. ואומר שם בית המשפט כי אילו רצתה האישה את החומר המופרה בעבור עצמה, ואילו דובר במצב שאין לה אלטרנטיבה אחרת לממש את זכותה לאימהות, נוטה בית המשפט לומר שיש לבכר את זכותה של האישה לאימהות על פני זכותו של הבעל שלא להיות אב.
לסיכום נקודה זו אומר שהאינטרס של האישה לאימהות גדול, ומכריע את האינטרס ההפוך של האיש.