מידת הפגיעה בזכות
.14על יסודם של מושכלות אלה נבקש לעצב כמה הנחות מוצא בסיסיות לשיעור הפגיעה הצפוי לבעליה של זכות כתוצאה מהגבלות המוטלות על זכותו.
הנחתנו הראשונה היא, שהטלת הגבלה כללית על זכות כלשהי תפגע באותה זכות
יותר מאשר הטלת כל הגבלה ספציפית עליה. הטעם לכך פשוט ומובן: בהגבלה כללית כלולות, מניה וביה, כל ההגבלות הספציפיות האפשריות. כך, למשל, הגבלה כללית על חופש העיסוק של פלוני משמעה שנאסר עליו לעסוק בכל עיסוק שהוא. הגבלה כזאת תפגע בזכותו הכללית לחופש העיסוק יותר מאשר הגבלה ספציפית, שתאסור עליו לעסוק במקצוע או במשלח יד מסוים, אך לא תגביל את זכותו לעסוק במשלחי יד או במקצועות אחרים. ודוק: לא כל ההגבלות הספציפיות על זכות נתונה הן שוות מעמד. הטלת הגבלה ספציפית פלונית על זכות נתונה יכול שתפגע באותה זכות יותר מהטלת הגבלה ספציפית אחרת על אותה זכות. אך שתיהן תפגענה באותה זכות פחות מהטלת הגבלה כללית עליה. כך, לדוגמה, צו האוסר על תושב חיפה להיכנס לתחומה העירוני של תל-אביב מטיל הגבלה ספציפית על חופש התנועה שלו. אך פגיעתו של צו כזה בחופש התנועה של האיש תהא פחותה מזו שיגרום צו האוסר עליו לצאת מתחומה העירוני של חיפה; שאף הוא מטיל הגבלה ספציפית. אך גם פגיעתו של צו מן הסוג האחרון עודנה יותר מתונה מזו הכרוכה בצו האוסר על האיש לצאת מפתח ביתו והמטיל הגבלה כללית (ולמצער, כללית-למעשה) על חופש התנועה שלו.
הנחת המוצא השנייה היא, כי הפגיעה בזכות הנובעת מהטלת הגבלה כללית-למעשה עליה תהיה, ברוב המקרים, שווה לפגיעה שתיגרם לבעל הזכות כתוצאה מהטלתה של הגבלה כללית. הגבלה כללית-למעשה אינה מותירה לבעל הזכות אפשרות ממשית ויכולת מעשית להגשים את זכותו. תוצאתה המעשית של הגבלה כללית-למעשה מדרגת את פגיעתה בזכות כשוות ערך לפגיעתה של הגבלה כללית. כך הוא לרוב, אך ייתכנו גם חריגים; שכן, חרף שוויון התוצאות, עשוי סוג ההגבלה להעיד על שוני בהתייחסות אל הערך החברתי המוגן. עצם הטלתה של הגבלה כללית עשוי, לעתים, ללמד על המעטה יחסית בערך הזכות המוגנת. כך, למשל, האיסור להסית לגזענות (בהנחה שהוא מטיל הגבלה כללית) מעיד על התייחסת חברתית שלילית לקיומו של חופש הביטוי הגזעני. גם הטלתה של הגבלה כללית-למעשה עשויה, לעתים, ללמד על המעטה בערכה של הזכות המוגנת (שוב וטול את האיסור להסית לגזענות, על רקע ההנחה שההגבלה הגלומה בו אינה כללית אלא כללית-למעשה). אך הטלתה של הגבלה כללית-למעשה (להבדיל מהטלתה של הגבלה כללית) עשויה לנבוע גם מאילוצים נסיבתיים, ולא תמיד היא תלמד על המעטה בערך הזכות. בנתון לסייג זה, המחייב זהירות במקרים המיוחדים, ניתן לקבוע, כי הגבלה כללית-למעשה פוגעת בזכות פגיעה שקולה לזו הנובעת מהטלתה של הגבלה כללית על אותה זכות.
הנחתנו השלישית גורסת, כי הטלת הגבלה מעין-כללית על זכות פוגעת באותה זכות פחות מהטלת הגבלה כללית או הגבלה כללית-למעשה. הסיבה לכך ברורה: הטלת הגבלה מעין-כללית אינה מונעת את מימוש הזכות. מאידך גיסא, אין לאמוד את פגיעתה בזכות של הגבלה מעין-כללית כאילו הייתה זו הגבלה ספציפית. כבר הוסבר, כי הגבלה מעין-כללית מקשה על מימוש הזכות במידה רבה יותר מאשר הגבלה ספציפית. מכאן מתחייב כי גם פגיעתה בזכות, שעליה מוטלת ההגבלה, היא גדולה יותר מזו הנגרמת עקב הטלת הגבלה ספציפית.