-----------
* שם.
חרף דברים אלה, אני סבור כי רותי ודני התכוונו ליצור הסכמה בעלת תוקף משפטי. ההסכמה שביניהם לא נשארה בדל"ת אמותיהם. היא עומדת ביסוד ההתקשרות של רותי ודני עם צדדים שלישיים, כמו בית החולים אשר ביצע את ההפריה ומכון הפונדקאות בארצות-הברית. זו אף זו, כלפי צדדים אלה אף קיבלה הסכמה זו ביטוי פורמאלי. כך, למשל, ניתן להסכמה זו ביטוי בטפסים שעליהם חתמו בני הזוג בבית החולים אסותא, אשר בו בוצעה ההפריה. היא קיבלה ביטוי דומה בהסכם הכספי (retainer agreement) שנחתם בין בני הזוג לבין מכון הפונדקאות שבארצות-הברית.
עם זאת, לדעתי, הסכמה זו אינה הסכמה חוזית רגלה. אני מסכים לעמדתם של חבריי, השופטים שטרסברג-כהן וזמיר, כי מדובר בהסכמה מסוג מיוחד. מסקנה זו מתחייבת, לדעתי, מהדבק הדברים והנסיבות אשר בגדרו הושגה ההסכמה. היא נגזרת מטיבם המיוחד והרגיש של היחסים בין הצדדים כזוג נשוי. יחסים אלה, ועל כך עוד אעמוד, מהווים את תשתית ההסכמה ואת תכליתה. מכל מקום, וזה העיקר, אין ספק שהתהליך שאליו הסכימו בני הזוג להיכנס מבוסס על הסכמה זו. לפיכך, את חוות-דעתי בפרשה זו אני משתית על תוכן ההסכמה שהושגה, בלי צורך לתחום ולסווג מבחינת הסיווג המשפטי את אופייה המשפטי המיוחד של הסכמה זו.
.4מהו אפוא תוכן ההסכמה? במקרה זה, לא הובאו ראיות ישירות על תוכן ההסכמה. כאמור, ההסכמה גם לא הועלתה על הכתב. במצב דברים כזה, על בית המשפט לנסות ולחלץ את תוכנה של ההסכמה מנסיבות העניין. על פעולה פרשנית זו יחולו הכללים היסודיים החלים על פרשנות חוזים (ראו סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי).
בהתחקות אחרי אומד דעתם של בני הזוג, יש לנסות ולאתר את אומד הדעת שלהם כאנשים סבירים. בדרך זו, ניתן לאתר את התכלית ההסכמית המשותפת ולגזור ממנה את תוכן ההסכמה. עומד על כך השופט ברק בע"א 154/80 בורכרד ליינס לימיטד לנדון נ' הידרובטון בע"מ [35], בקובעו, בעמ' 223:
"...יש להתחשב באומד הדעת שניתן לייחס לצדדים, הפועלים כאנשים סבירים. הטעם לכך הוא, שיש להניח, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, כי אומד הדעת של הצדדים לחוזה הוא אומד הדעת שהיה להם, אילו פעלו כאנשים סבירים בנסיבות העניין".
ראו גם: ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל ואח' [36], בעמ' 305; ע"א 275/83 עיריית נתניה נ' "סחף" חברה ישראלית לעבודות פתוח בע"מ [37], בעמ' 241-.243
תכלית הסכמית משותפת זו נגזרת, בין השאר, ממהותו של העניין נושא ההסכמה, מטיב ההסכמה ומאופייה. וכפי שנקבע בבג"צ 846/93 ברק נ' בית הדין הארצי לעבודה [38]:
"כן מורכבת תכלית החוזה מתכלית אובייקטיבית המשקפת את היעדים והמטרות אשר יש להניח כי הצדדים לחוזה, כאנשים סבירים, היו מבקשים
להגשים. זוהי 'אותה מטרה או אותה תכלית, שסביר להניח כי הצדדים, כאנשים סבירים, היו נוקטים בנסיבות העניין'. תכלית זו נקבעת מטבע הדברים על פי מהותו של העניין המוסדר, טיב ההסדר ואופיו".
על תוכן ההסכמה ניתן ללמוד גם מהתנהגותם של הצדדים לאחר גיבוש ההסכמה.
"התנהגות כזו יכולה ללמד על אומד דתם בעת חתימת ההסכם" (בג"צ 932/91 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' [39], בעמ' 437). זאת ועוד, במקרה שלפנינו ההסכמה מעוגנת בעיקרה בהתנהגות הצדדים. במצב דברים זה, על בית המשפט "לפרש את התנהגותם של הצדדים וליצוק לתוכה תוכן" (ע"א 4956/90 פז גז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ ואח' [40], בעמ' 42).
.5לאן מובילים כללים אלה במקרה זה? נראה לי, כי מנסיבותיו של מקרה זה עולה כי אומד דעת הצדדים, כצדדים סבירים, היא הסכמה לשתף פעולה לקראת מימושו של תהליך ההפריה החוץ-גופית. הסכמה זו היא הסכמת מסגרת. היא מבוססת על הנחת היסוד של התמשכות הקשר הזוגי בין הצדדים. אך, לדעתי, הסכמה זו אינה כוללת הסכמה מראש לכל שלביו ותגיו של תהליך ההפריה. זו הסכמה המבוססת על-ידיעה והבנה שבכל שלב עתידי של תהליך ההפריה החוץ-גופית יידרשו הסכמה ופעולה משותפת של שני בני הזוג. ובמילים אחרות, על-פי הסכמה זו, כל אחד מבני הזוג יודע ומקבל על עצמו שהמשך התהליך מותנה בהסכמה נמשכת של בני הזוג להמשיך בתהליך על כל שלביו.
מסקנתי זו נשענת על טיבו של תהליך ההפריה החוץ-גופית ועל המסגרת שבה פעלו הצדדים ושבגדרה גובשה ויושמה ההסכמה שביניהם.
ראשית, מדובר בתהליך ממושך. התהליך מורכב משלבים אחדים: מתן הזרע והביצית, הפריית הביצית, איתור הפונדקאית ובחירתה, ביצוע ההשתלה (ראו תקנה 2 לתקנות ההפריה החוץ-גופית). בנקודת הזמן שבה יוצאים הצדדים לדרך, הבלתי צפוי רב מן הצפוי. דברים רבים נשארים פתוחים ובלתי ודאיים. כך, בני הזוג אינם יודעים כיצד יעלה שלב ההפריה המלאכותית. גם בתנאים אופטימליים, שיעור ההצלחה בשלב זה הוא בין % 60ל-% 75(ראו נספח ב' לדין וחשבון הועדה הציבורית-מקצועית לבחינת הנושא של הפריה חוץ-גופית הנ"ל (להלן – דו"ח ועדת אלוני), בעמ' 114). הם אינם יודעים אם יהיו נחוצים הליכים רפואיים נוספים כדי לאפשר הפריה כזו. זאת ועוד. הם אינם יודעים מי תהיה הפונדקאית. הם אינם יודעים כמה זמן ייקח תהליך איתור הפונדקאית ובחירתה. הם גם אינם יכולים לדעת כמה ניסיונות יידרשו כדי להשיג היריון אצל פונדקאית. וזאת יש לדעת. סיכויי ההיריון והלידה בשלב זה רחוקים מלהיות ודאיים. שיעור ההריונות למחזור טיפול בהפריה חוץ-גופית עומד על % 15בלבד. שיעור השגת הילדים עומד על % 12בלבד (שם, בעמוד 114). שיעור ההפלות בהפריה חוץ-גופית כמעט כפול משיעור בהיריון רגיל (%22-% 26לעומת %12-%15, שם). גם בתנאים אופטימליים – שבהם מושתלים ברחם 3- 4עוברים – הסיכוי להיריון בהפריה חוץ-גופית הוא כשליש (%34) (שם, בעמוד 116).
ואמנם, מכון הפונדקאות שעמו נקשרו רותי ודני שייר לעצמו (באמצעות רופא מטעמו) את הכוח לבטל את הסכם הפונדקאות, לאחר שזה ייחתם, אם התהליך לא יצליח בתוך זמן סביר. וכך נקבע בסעיף 9להסכם הפונדקאות: In the event that, in the opinion of the center's physician, the" contemplated pregnancy has not occurred within a reasonable time, this . Agreement shall terminate by any party or the center's physician giving"notice to all parties על-כן, קיימת בראשית הדרך אי-ודאות רבה הן לעניין עצם הצלחתם של שלבים שונים בתהליך והן לעניין משך הזמן של התהליך.
תהליך ההפריה החוץ-גופית אינו רק תהליך ממושך, הוא גם תהליך מורכב. מדובר בתהליך יקר מן הבחינה הכספית. עלותם של שירותי פונדקאות גבוהה, ועשויה להגיע לכדי עשרות אלפי דולרים. לצורך מימושו המוצלח, מכל הבחינות, נחוץ שיתוף פעולה בין בני הזוג. כל אחד מבני הזוג תלוי ברעהו לשם כך. בני הזוג זקוקים זה לזה לצורך עצם ההפריה חוץ-גופית. זוהי תלות ביולוגית. הם תלויים זה בזה לצורך מימושו המשפטי של ההליך. הסכמתו של כל אחד מהם נדרשת לשלבים השונים בהליך. כך, למשל, נדרשה הסכמתו של כל אחד מבני הזוג להתקשרות עם הפונדקאית ועם מכון הפונדקאות. בני הזוג תלויים זה בזה לצורך מימושו הטכני של ההליך. הם צריכים לגייס את משאביהם המשותפים כדי לעמוד בנטל הכספי הנדרש. בכל אחד משלבים ותחנות הכרעה אלה נדרשת הסכמה של כל אחד מבני הזוג, וייתכנו מחלוקת ואי-הסכמה ביניהם בעניין זה או אחר הדורש את הסכמת שניהם. על-כן, ברי שההסכמה ביניהם לעבור את ההפריה החוץ-גופית מלווה הייתה בידיעה ובהבנה של שניהם, שרק על-פי הסכמה נמשכת של שני בני הזוג, הסכמה לגבי כל אחת מנקודות ההכרעה שבדרך הארוכה, יוכל תהליך ההפריה החוץ-גופית להגיע אל סופו הנכסף. שני בני הזוג תלויים זה בזה כדי לצלוח את התהליך הלא קל הזה ולהצליח בו.
לכך מיתוסף עניין חשוב נוסף. התכלית ההסכמית היא תכלית זוגית. במרכזה של ההסכמה לא עומדת כמיהתו של אחד מבני הזוג לילדים. במוקד ההסכמה עומדת שאיפה משותפת של שני בני הזוג להגשמת התא המשפחתי השלם שהם מבקשים ליצור. תא זה הוא הגרעין הקשה של ההסכמה. הוא עמוד הדרה שלה. עליו מבוססת ההסכמה. ממנו היא יונקת את חיותה.
ממכלול מאפיינים אלה עולה, לדעתי, כי בהיעדר הסכמה מפורשת לסתור, לא ניתן לראות את אומד דעתם של הצדדים בתחילת הליך ההפריה החוץ-גופית כחובק הסכמה מראש לכל שלביו ומרכיביו. הסכמה כזו אינה הולמת את מורכבותו של ההליך. היא אינה הולמת את אי הוודאות האופפת אותו. היא גם אינה הולמת את רגישותה ופגיעותה הטבעית של מערכת היחסים שבין בני הזוג, המהווה בריח תיכון של כל ההסכמה שביניהם. היא אינה הולמת את טווח הזמן אשר ההסכם צופה את פניו. לכן, איני סבור כי אומד דעתם של הצדדים כאנשים סבירים כוללת הסכמה כזו. לדעתי, כל
שניתן לאתר הוא רצון והסכמה של בני הזוג לשתף פעולה בהשגת היעד המשותף להם.
הסכמה זו היא הסכמת מסגרת. היא מחייבת שיתוף פעולה של הצדדים בכל אחד מן השלבים בתהליך, לשם הגשמתו ותלויה בו. היא מחייבת גם את הסכמתו של כל אחד מבני הזוג לכל שלב בתהליך, הסכמה אשר אינה מובטחת מראש. היא מחייבת, לדעתי, גם קיום רציף של תנאי היסוד למימוש ההסכמה – המשך קיום מערכת יחסים זוגית.
.6מסקנה זו בדבר תוכן ההסכמה אשר ניתן לייחס לצדדים כאנשים סבירים אינה מעוגנת רק בטיב התהליך של הריה חוץ-גופית, ובמהותו כתהליך של בני הזוג המבקשים להרחיב את התא המשפחתי. היא נשענת גם על ההקשרים הספציפיים אשר בגדרם פעלו רותי ודני, הקשרים אשר היו צפויים וידועים להם כבר מתחילת הדרך.
פן אחד נוגע למסגרת הנורמאטיבית שהצדדים כפפו עצמם אליה בהיכנסם להליכי
ההפריה החוץ-גופית. דני ורותי ידעו כי על הליכים אלה חולשות תקנות ההפריה החוץ-גופית. על-פי תקנות אלה פעלו בתחילתו של התהליך. ניתן להניח, כי הצדדים היו מודעים לתוכנן. בין היתר, דורשות תקנות אלה הסכמה מודעת – של שני בני הזוג – לכל שלב בביצוע תהליך ההפריה החוץ-גופית (ראו תקנה 14 לתקנות ההפריה החוץ-גופית). בתוך כך דורשות התקנות גם הסכמה לשלב ההשתלה, ומקובלים עליי בעניין זה דבריו של חברי, השופט זמיר, בפיסקה 8של פסק-דינו. הסדר נורמאטיבי זה מספק אינדיקאציה חזקה לתוכן ההסכמה שאליה הגיעו רותי ודני. הוא מצביע על כך שאין לומר כי הסכמתם הראשונית חבקה את ההליך על כל שלביו ומכשוליו. עם הסכמתם הראשונית, ביודעם את דרישות התקנות, הם ידעו שגם בעתיד תידרש הסכמה של כל אחד מהם, והם היו מוכנים לפתוח בתהליך בידיעה שהמשכו תלוי בהסכמות "מודעות" נוספות של כל אחד מהם.
פן אח נוגע לאופן המימוש של הליך ההפריה על-ידי השתלת הביציות המופרות בגופה של פונדקאית. לצורך מימוש התהליך, נקשרו רותי ודני בהסכם עם מכון פונדקאות בארצות-הברית. הסכם זה כיסה את ההיבטים הפינאנסיים של ההתקשרות עם המכון. ההסכמה על-פי הסכם זה היא משותפת. נדרשת הסכמתו של כל אחד מבני הזוג להליך. כך, מורה אחת הפיסקאות במבוא להסכם כי: ...The center is engaged in the practice of arranging surrogate" agreements and administration of agreements for couples who are unable .(ההדגשה שלי – ת' א') "...to bear their own children בהתאם לכך, שני ההורים הטבעיים – רותי ודני – הם צד להסכם זה. הם מכונים בו, יחדיו, ההורים המיועדים – .prospective parentsטבעי, על-כן, כי הם גם אלה אשר אמורים – יחדיו – לבחור את האם הפונדקאית (סעיף 5): Prospective parents shall meet with and have the final decision as to" ."...the selection of any potential surrogate
כך גם באשר להסכם עם הפונדקאית. כאמור, הסכם זה טרם נחתם. פונדקאית טרם אותרה. עם זאת, לרותי ולדני הוצג נוסח של הסכם כזה על-ידי מכון הפונדקאות בארצות-הברית. הם ידעו על תוכן הסכם זה. הסכם זה מלמד בבירור על הצורך בהסכמת כל אחד מבני הזוג לביצוע ההשתלה: גם רותי וגם דני הם צד לו, ולכל חיוביו. הוא מלמד על הדרישה היסודית לקיומה של זוגיות אמיתית בעת ההסכמה על ההשתלה. הדברים עולים מן המבוא להסכם: ... Are a married couple, living together... And are desirous of" .(ההדגשה שלי – ת' א') "...entering into the following agreement אף שרותי ודני היו ערים לתוכנו של הסכם זה, לא נשמעה כל טענה כי מי מהם הסתייג מתוכן זה. זאת ועוד. הסכם זה דורש מכל אחד מהם רמת מעורבות גבוהה. ההסכם מטיל על כל אחד מהם חיובים. שניהם מתחייבים ליטול על עצמם את החבויות המשפטיות וההוריות בקשר לילד שייוולד (סעיף 3). שניהם מתחייבים לעבור בדיקות גופניות ונפשיות לצורך התהליך (סעיפים 5ו-6). שניהם מתחייבים להושיט כל סיוע שיידרש להליך (סעיף 7). שניהם מתחייבים לשפות את הפונדקאית על הפסדיה והוצאותיה (סעיף 18). זאת ועוד. הפרה של אחד מהם מחייבת את האחר (סעיף 27).
נראה לי כי גם במנגנון זה, אשר באמצעותו ביקשו הצדדים לממש את הליך ההפריה, יש לסייע בקביעת תוכן הסכמתם. יש בו כדי ללמד כי הצדדים ידעו כי הסכמת כל אחד מהם תידרש גם בשלב השתלה. הוא מלמד כי הם ראו את הליך ההפריה החוץ-גופית כתהליך זוגי, וכי ידעו שבשלב ההשתלה תידרש הסכמת כל אחד מהם לכל אותם תנאים ופרטים הקשורים בשלב זה.
פרטי ההסכם, כאמור, והצורך בקביעת מנגנון ההשתלה על דעת שני בני הזוג גם מלמדים כי אין יסוד לקביעה כי בשלב שבו פרץ הסכסוך בין הצדדים דני, כאילו, "יצא מן התמונה" ואינו נדרש לבצע כל פעולה נוספת (ראו, למשל: חוות-דעתו של השופט טל, בפיסקה 4; חוות-דעתו של השופט בך, בפיסקה 5(ה)). הסכמתו דרושה לא רק לעצם עשיית שימוש בביציות המופרות, כדרישת בית החולים שבו הן מוחזקות, אלא גם לבחירת הפונדקאית ולקביעת תנאי ההתקשרות עמה, ולקביעת הפרטים הקשורים בהסכם עם מוסד הפונדקאות.
במאמר מוסגר אוכל להוסיף, שלאור החשיבות שמייחסים מוסדות לפונדקאות בארצות-הברית להסכמה ולאחריות המשותפת של הורים המתקשרים בהסכם פונדקאות, ספק בעיניי אם לאור התנגדות דני להמשך תהליך ההפריה החוץ-גופית, ייאות המוסד שעמו התקשרו רותי ודני, או כל מוסד אחר, לחתום על הסכם פונדקאות עם רותי לבדה.
.7ודוק: כעולה מן התיאור דלעיל, דרישה זו להסכמת שני בני הזוג בכל אחד מן
השלבים בתהליך אינה דרישה פורמאלית. לא מדובר במקנה שרירותית, המנותקת מן המציאות של תהליך ההפריה. דרישה זו משקפת את טיבו של הליך ההפריה החוץ-גופית. היא נגזרת מחשיבותן של ההכרעות אשר על הצדדים לעשות במהלך הדרך. כך לגבי ההפריה. על הצדדים לבחור במוסד הרפואי שבו תבוצע ההפריה. לבחירה זו עשויה להיות השלכה על תוצאות ההפריה. היא יכולה להשפיע על סיכויי הצלחתה. מדובר בבחירה חשובה למימוש הליך ההפריה. האם מתקבל על הדעת שהכרעה מסוג זה תיעשה שלא בהסכמתו של אחד מהם? המצב דומה, ואולי אף סבוך עוד יותר, כשמדובר בשלב ההשתלה. בשלב זה על הצדדים לקבל שורה של הכרעות חשובות. עליהם להחליט היכן לבצע את ההשתלה. בדומה להפריה, מדובר בהחלטה שיש לה חשיבות בביצוע המוצלח של הליך ההפריה החוץ-גופית. עליהם לקבל הכרעות פינאנסיות וכלכליות. כאמור, ההתקשרות בהסכם פונדקאות היא דבר יקר. הדבר עולה בבירור מהסכם ה- reniaterשנחתם עם מכון הפונדקאות. בהסכם זה מצוין (בסעיף 16), כי: The center has advised prospective parents that surrogate parenting" ."is a very expensive procedure and has many unknown implications המדובר בסכומים גבוהים, בני עשרות אלפי דולרים. חשוב עוד יותר, ראינו כי על בי הזוג לבחור בפונדקאית אשר תישא את ילדם לעתיד. לבחירה זו צדדים רבים ולא פשוטים. לגילה של הפונדקאית עשוי להיות חשיבות. לרקע הרפואי שלה עשויה להיות חשיבות. כך גם לרקע החברתי והנפשי שלה. מדובר בבחירה אשר לא ניתן להפריז בחשיבותה. היא יכולה לקבוע את גורל התהליך כולו. די להעיף מבט אל הסכסוכים הקשים אשר נתגלעו בין הורים מיועדים לבין פונדקאית, כדי להבהיר עד כמה חשובה הבחירה הנכונה בשלב זה (ראו [56] (1987) in re baby m). האם ניתן לייחס לצדדים, בהיעדר הסכמה מפורשת וברורה לעניין זה, הסכמה מראש לעניין זה? אני סבור, שהתשובה היא בשלילה. הצדדים הותירו נושא חשוב זה פתוח לחלוטין. הם ידעו והבינו שתידרש לגביו הסכמה נוספת מיוחדת של שניהם.
.8לתוצאה האמורה הגעתי על יסוד אומד דעתם של הצדדים כבני-זוג סבירים, העולה מנסיבות העניין והתנהגות הצדדים. אעיר, כי מסקנתי מתיישבת עם הדין החל על סוגיה זו, בארץ ובחוץ-לארץ. כך, ההסדר שנקבע בחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (להלן – חוק ההסכמים) דורש, כפי שמציין חברי, השופט זמיר (בפיסקה 10לפסק-דינו), הסכמה מודעת של בני הזוג להשתלה. אכן, הוראה זו אינה חלה במישרין על הסכסוך שלפנינו. אך היא מלמדת, כי יש טעם רב במסקנה כי יש צורך בהסכמה של שני בני הזוג גם לשלב ההשתלה.
התוצאה שלפיה נדרשים שיתוף פעולה והסכמה של שני בני הזוג בכל אחד מן השלבים נתמכת גם בהוראה נוספת שבחוק ההסכמים. במרכז החוק עומד הסכם לנשיאת עוברים. ההסכם הוא בין הורים מיועדים לבין האם הנושאת. ההורים המיועדים הם
בני-זוג, הנקשרים עם האם הנושאת. ההסכם טעון אישור של ועדה סטטוטורית. על-פי סעיף 5(ג) לחוק, ועדה זו -
"רשאית לשוב ולדון באישור שנתנה אם חל שינוי מהותי בעובדות, בנסיבות או בתנאים ששימשו יסוד להחלטתה וכל עוד לא הושתלה הביצית המופרית באם הנושאת ...".
לדעתי, גם הוראה זו מלמדת על מדיניות המחוקק כלפי הסוגיה שלפנינו. היא מבהירה, כי מעמדה של הסכמה – אפילו כזו המגולמת בהסכם שקיבל אישור של גוף סטטוטורי מיוחד – אינו מוחלט עד לשלב ההשתלה. זהו השלב המכריע. עד לשלב זה, שינוי בנסיבות עשוי להביא לעצירת התהליך. לדעתי, פרימת הקשר הזוגי מהווה שינוי מובהק בנסיבות לעניין זה. הזוגיות היא נדבך עיקרי של ההסכם לנשיאת עוברים. ההורים המיועדים צריכים להיות "איש ואשה שהם בני זוג" (סעיף 1 לחוק). נשיאת ההיריון על-ידי הא הנושאת (היא הפונדקאית) נעשית "עבור ההורים המיועדים" (שם). ההסדר החוקי מניח, אם כן, קשר זוגי. התפרקות הקשר קודם להשתלת הביצית באם הנושאת, מהווה שינוי בנסיבות או בעובדות ששימשו יסוד להחלטת ועדת האישורים. היא עשויה, על-כן, להביא לביטול האישור להסכם לנשיאת העוברים ולהפסקת התהליך.
.9גם הדין במדינות אחרות תומך בתוצאה זו. כמובא בהרחבה בפסק-דינה של חברתי, השופטת שטרסברג-כהן, בע"א 5587/93*, במדינות אחדות נדרשת הסכמתו האפקטיבית של בן הזוג גם לשלב ההשתלה. עד לשלב זה, נתונה לו זכות החזרה. במדינות אחרות, זהו הפתרון המוצע על-ידי ועדות רשמיות אשר מונו לדון בסוגיה זו. אגב, זו גם הגישה העולה מדו"ח ועדת אלוני אשר מונתה על-ידי שרי הבריאות והמשפטים ביוני 1991כדי לדון בעניין. הוועדה חיוותה דעתה בעמ' 36, כי:
"... אין לכפות על איש או אישה אבהות או אימהות בניגוד לרצונם, גם אם נתנו הסכמתם הראשונית לעניין".
.10עד כאן עמדתי על עיקרי השקפתי. אם לסכם, דעתי היא שתהליך ההפריה החוץ-גופית הוא תהליך זוגי. כוונת בני הזוג היא להביא צאצא משותף לשניהם, על-מנת ששניהם יגדלוהו במסגרת התא המשפחתי. התהליך של ההפריה החוץ-גופית הוא ארך, יש במהלכו קשיים רבים, ובני הזוג עתידים להידרש בו להכרעות בעניינים בעלי חשיבות מהמדרגה הראשונה. רק כשבני הזוג רוצים בתהליך, ומתוך הבנה שרצון והסכמה משותפים אלה ימשיכו להתקיים, ורק בכפוף להסכמה משותפת של שניהם בכל שלבי התהליך, ניתן להגיע אל סופו המקווה. עם תחילת התהליך, ההנחה של שני בני הזוג היא שרצון והסכמה כאלה ימשיכו להתקיים אצל שניהם. הנחה זו הייתה ביסוד ההסכמה שאליה הגיעו. אך היא גם משקפת הסכמה שאם היא תתבדה, לא יוכל אחד מבני הזוג לבדו להמשיך בתהליך. אכן, כל אחד מהם ציפה להמשך שיתוף הפעולה