עוד ראיתי מקום לציין בהקשר זה, כי שעה שמונחים בפני המשיבים כלל המסמכים האמורים, והם עומדים בסירובם לרשום את פרט ההורות כמבוקש על ידי העותרים, יוצרים הם מניה וביה מצב של חשש ממשי לפיצול סטטוס בין מדינות בנוגע להורות לילד או לילדה. נפסק זה מכבר כי "כללי המשפט הבינלאומי הפרטי מחייבים, כי מעמד אישי של אדם יוכר באופן אחיד בכל המדינות. בפיצול הסטטוס יש כדי לפגוע הן בתקנת הציבור והן בתקנת הצדדים" (פרשת ברנר-קדיש, בעמ' 373). כאמור, המשיבים אינם טוענים בפנינו שתעודת הלידה והצו השיפוטי הזר הם נטולי תוקף במקום נתינתם, לכן, אף אם הייתי מקבלת את טענת המשיבים כי מסמכים אלו הם נטולי תוקף בישראל בהיעדר הליך הכרה לפי חוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 – טענה שאיני נדרשת להכריע בה – גישת המשיבים מביאה בהכרח לפיצול סטטוס שאיננו רצוי. זאת, כאמור, אף אם נלך לשיטת המשיבים בכל הקשור לתוקפם של מסמכים אלו בישראל, וזאת מבלי שאני נדרשת להכריע בטענה זו.
36. לבסוף, אומר מילים אחדות על השינוי שחל בעמדת המשיבים ועל השלכתו לענייננו. המשיבים הודיעו כאמור בעמדתם העדכנית על מספר שינויים שיש בהם כדי להקל או לקצר את הליך ההכרה בהורה הלא-ביולוגי. כך, המשיבים הבהירו כי אף שבחוק האימוץ נדרשת תקופת המתנה של שישה חודשים לפני תחילת הליכי אימוץ (ראו סעיף 6 לחוק), הרי שאין הם עומדים על דרישה זו, ובפועל ניתן יהיה להתחיל בהליכי הכרה (בין אם בצו אימוץ ובין אם בצו הורות) מייד לאחר הלידה, ובכל הנוגע ל"צו הורות פסיקתי" – אף לפניה. עוד הבהירו המשיבים כי יסכימו ככלל להכרה בהורה הלא-ביולוגי כאפוטרופוס לילד, עד להשלמת ההליכים המשפטיים, כדי להקל את הקשיים הכרוכים בהתמשכות ההליכים. עם זאת, המשיבים הבהירו כי במתכונת שתונהג מעתה והלאה עדיין יידרש תסקיר של עובד סוציאלי, וכי אין מנוס מעריכת התסקיר רק לאחר הלידה. זאת, משום ש"העובדים הסוציאליים ונציגי המדינה למדים על ההליך רק לאחר ש'נקבעו עובדות בשטח'". המשיבים ציינו כי עריכת התסקיר תהא הליך ממושך, בדומה לתסקיר הנהוג בהליכי אימוץ, ובשונה מתסקירים לפי חוק הפונדקאות הישראלי. במתכונת המתוארת בעמדת המשיבים, בעוד הכנת תסקירים לפי חוק הפונדקאות הישראלי מתחילה טרם הלידה ומתבססת על מסמכים שונים (כדוגמת דוח מוועדת האישורים הפועלת לפי חוק זה ודוח פסיכולוגי), הרי שבמקרים של פונדקאות חו"ל (בדומה לאימוץ) אין גורם המכיר את המשפחה מבעוד מועד, והיכרות כאמור מחייבת זמן ניכר ומספר ביקורים של עובד סוציאלי. בצד האמור, המשיבים ציינו כי המעוניינים בכך יוכלו לצרף לבקשתם חוות דעת של עובדים סוציאליים או פסיכולוגים שעשויות לזרז את הכנת התסקיר. המשיבים הבהירו כי בפועל העובדים הסוציאליים העורכים את התסקירים לפי חוק האימוץ, לפי חוק הפונדקאות הישראלי וכן בנוגע לפונדקאות חו"ל הם אותם עובדים. בסופו של יום, לשיטת המשיבים ההבדל בין "צו הורות פסיקתי" ל"צו אימוץ" הוא זניח, ובשניהם יש ליתן צו רק לאחר קבלת תסקיר מקיף מעובד סוציאלי.