(א) אי-גילוי לילד של מקור וסוג ההורות.
(ב) פרסום ההליכים שבפנינו – לציבור (וכאן העותרים ב-בג"צ 6569/11 אפילו הרחיקו לכת בהתראיינם לכלי התקשורת, במקביל לדיונים המשפטיים).
לכך אין בידי להסכים, שכן לא זו בלבד ששני היסודות הנ"ל סותרים במידה מסוימת אלה את אלה, אלא שיש בהם גם פגיעה אפשרית ב"עקרון טובת הילד" וגם בשוויון, בהשוואה למה שמוסדר נורמטיבית ונהוג לגבי הליכי אימוץ וביחס להליכים של הורות מכח חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, שם נמצאו, מחד גיסא, פתרונות ראויים לנושאי הגילוי לילד ומאידך גיסא, נאסר, ככלל, פרסום לציבור.
14. נוכח כל האמור לעיל – אציע לחברותי וחברי כי נדחה את העתירה ב-בג"צ 566/11, בהתאם לאמור בפסק דינה של חברתי, המשנָה לנשיא, ואולם לשיטתי ראוי שכך אף נעשה ביחס לעתירה ב-בג"צ 6569/11, זאת בכפוף לשתי דרכים אלטרנטיביות, שהעותרים ודומיהם יכולים לצעוד בהן:
(א) על פי החלופה, עליה הצביע חברי, השופט א' רובינשטיין – ניתן לפנות להליך של השגת "צו הורות פסיקתי" כעניין שבחובה (אף יתר חברותי וחברי, למעט חברי השופט י' דנציגר, מסכימים שהליך זה הוא מועדף ומומלץ, ואולם בשונה מעמדתו של חברי, השופט א' רובינשטיין ושלי – הם סבורים כי מדובר ברשות בלבד ולא בחובה).
(ב) על פי החלופה שעליה הצבעתי אני בחוות דעתי זו – ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה להליך של הכרה בפסק הדין הזר (אגב התאמתו במסגרת ההליך וכתנאי להכרה – למשפט הארץ, בכל מה שנוגע לרישום במרשם כלשהו של האבחנה בין "האב הביולוגי" לבין "האב המשפטי").
ש ו פ ט
לסיכום:
הוחלט פה-אחד כי דין העתירה ב-בג"ץ 566/11 להידחות. הצו-על-תנאי מבוטל.
הוחלט ברוב דעות (המשנָה לנשיא מ' נאור והשופטים ע' ארבל, ס' ג'ובראן, א' חיות וי' דנציגר כנגד דעתם החולקת של השופטים א' רובינשטיין וח' מלצר) לעשות את הצו-על-תנאי שהוצא ב-בג"ץ 6569/11 לצו מוחלט במובן זה שההורה הלא-ביולוגי ירשם כאביה של הילדה במרשם האוכלוסין, על יסוד תעודת הלידה ופסק הדין הזר שצורפו לעתירה, בהם הוא רשום כאביה.
ניתן היום, כ"ז בשבט, התשע"ד (28.1.2014).
המשָנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
ש ו פ ט