מבט צופה פני עתיד: סמכות בית המשפט לענייני משפחה
42. לאורך הטיפול בעתירות שאלתי את עצמי אם לא מוטב היה כי הסוגיות העולות בעתירה זו היו מתבררות, שתיהן, בבית המשפט לענייני משפחה. כפי שקבעתי, בכל הנוגע לעתירה שעניינה הבדיקה הגנטית (בג"ץ 566/11), ממילא על העותרים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, בין אם על מנת לבצע בדיקה גנטית שתוכיח את הורותו הביולוגית של מי מהם, ובין אם על מנת להוכיח הורות ביולוגית זו באמצעים אחרים (כזכור, עריכת בדיקה גנטית לשם בירור הורות מחייבת קבלת צו מבית המשפט לענייני משפחה). המשיבים ביקשו להפנות גם את העותרים בבג"ץ 6569/11 לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת לעבור הליך אימוץ או הליך של מתן "צו הורות פסיקתי". כפי שהטעמתי, אין הדבר מתחייב לדעתי, משום שהעתירה ממוקדת בעניין הרישום – ובעניין זה, די בתעודות הציבוריות שהציגו העותרים כדי לרשום את ההורה הלא-ביולוגי בעתירה זו כאביה של הילדה.
43. עם זאת, אף שאין זה מתחייב כחיוב שבדין לפנות לבית המשפט לענייני משפחה כדי לזכות ברישום של ההורה השני, דומה כי יכולה להיות בכך תועלת ממשית. עדיף לילד כי תושג הכרעה משפטית מחייבת בעניין מעמדו כלפי ההורה שאינו הורה ביולוגי. סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה כוללת תובענות לקביעת הורות ולהכרה בפסקי חוץ הנוגעים להורות (ראו סעיפים 1(4), 3(א) ו-3(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה; פרשת ויס, בפסקה 21 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה), והוא בעל ניסיון ומומחיות בתחום זה. בית המשפט לענייני משפחה אף מוסמך לתת פסקי דין הקובעים הורות ביולוגית, צווי אימוץ מכוח חוק האימוץ, וצווי הורות מכוח חוק הפונדקאות הישראלי. כפי שהובהר לאורך ההליכים, לאחרונה ניתנים בבתי המשפט לענייני משפחה אף "צווי הורות פסיקתיים", כאשר נחה דעתו של בית המשפט, על יסוד הראיות המוצגות לו, כי לפניו הורות שיש לקובעה בצו (ראו לדוגמא: תמ"ש (ת"א) 60320/07 ת.צ. נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (4.3.2012), בו נקבעה הורותן של שתי נשים לילד שנולד להן בישראל, כאשר אחת מהן תרמה את הביצית והשנייה נשאה את ההיריון, והמדינה לא ערערה על פסק הדין; תמ"ש (ת"א) 38/12 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (9.11.2012) בפסקאות 128 ו-136, שקבע את אבהותו של אב שנולדו לו תאומים בהליך פונדקאות חו"ל מזרעו ללא ביצוע בדיקה גנטית, אשר נהפך בערכאת הערעור – עמ"ש (ת"א) 43811-11-12 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית [פורסם בנבו] (9.5.2013); תמ"ש (ת"א) 21170-07-12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (3.2.2013), בו ניתן פסק דין המצהיר על אמהותה של אם שנולד לה ילד מביצית שלה באמצעות פונדקאית בחו"ל, והמדינה לא ערערה על פסק הדין; עיינו גם בהחלטת הביניים בתמ"ש (ת"א) 35043-06-12 אלמוני נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] מיום 14.3.2013). המשיבים בעמדתם הבחינו בין פסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה בהם ניתנים "צווי הורות פסיקתיים", היינו צווים הדומים במהותם לצווי הורות לפי חוק הפונדקאות הישראלי, לבין פסקי דין הצהרתיים על אבהות או אמהות (כדוגמת שני המקרים האחרונים שצוינו לעיל). ספק בעיניי אם יש הבדל של ממש בין השניים, שהרי על פני הדברים, מקור הסמכות ליתן את שני סוגי הצווים הללו הוא אחד – סמכותו הכללית של בית המשפט ליתן פסקי דין המצהירים על אבהות ואמהות. מכל מקום, המשיבים אינם מתנגדים לפי שעה למתן צווים שכאלו בנסיבות של פונדקאות חו"ל, ואין הם טוענים כי בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות לתיתם. הסתייגותם של המשיבים מוגבלת לכינוי של אותם צווים כ"צווי הורות", מחשש שמא יהא בכך משום רמז לכך שההליך שבוצע בחו"ל היה מפוקח על ידי המדינה בדומה לפונדקאות בישראל. עוד טוענים המשיבים כי יש ליתן צווי הורות פסיקתיים רק כאשר מתמלאות דרישות שונות שנזכרו בהודעתם האחרונה. יהא כינוים של הצווים אשר יהא, ומבלי להכריע בדבר הדרישות הספציפיות הנדרשות כדי לתיתם, אציין רק כי כמדומני, בירור סוגיות מסוג זה בבית המשפט לענייני משפחה, ומתן פסק דין הצהרתי בסיום הבירור, עשוי לאפשר בירור יעיל וענייני של הנסיבות הכרוכות בכל מקרה ומקרה, וניתן לעשותו בסמוך ללידה על יסוד ראיות קונקרטיות הקשורות לבני הזוג ולהליך הפונדקאות שביצעו, בלא חשש לפיצול סטטוס ומתוך ראייה של טובת הילד. בצד זאת, מובן כי יש להקפיד כי התנאים שאותם דורשת המדינה לצורך מתן צווי ההורות האמורים הם סבירים, וניתנים ליישום על ידי הפונים להליך.