טענות המשיבה
26. תצהיר 2014 מלמד על המצב העובדתי נכון למועד חתימתו ובכל מקרה הוא אינו מוכיח שהיה למשיבה משרד פיזי בישראל. הפרשנות שניתנה למילה office נכונה ועולה בקנה אחד עם העדויות שהביאה המשיבה. אין תחולה לכלל ההשתק השיפוטי שכן בתצהיר 2014 לא נאמר שלמשיבה משרד פיזי בישראל, ואם יקבע אחרת אזי מדובר בטעות בתום לב.
27. לא היה מקום לקבל את עמודי הלינקדאין שהציג המערער, שכן אין מדובר בראיה קבילה לפרסום ולתוכנו; בפרסומים הנ"ל האנשים אינם מציגים עצמם כעובדי המשיבה ולא ניתן לדעת לאיזו אישיות משפטיות הם מתכוונים; ואף אם היה מוכח שלמשיבה עובדים בישראל, אין בכך להוכיח קיומם של משרדים בישראל.
28. אין במודעת הדרושים אינדיקציה לכך שהמשרה מוצעת על ידי המשיבה ובכל מקרה אין במודעה כדי להוכיח שלמשיבה משרד בישראל.
29. אין להתערב בקביעה לפיה בוקינג ישראל אינה מורשה של המשיבה; תצהיר 2014 אינו מעיד על אינטנסיביות הקשר בין החברות. בוקינג ישראל מספקת שירותים למקומות אירוח שמוכרים חדרים באמצעות המשיבה אך אין בכך להעיד על אינטנסיביות הקשר שבין החברות. אף עדויות המצהירים מטעם המשיבה לא הוכיחו קשר אינטנסיבי בין החברות.
30. יש לדחות את טענת המערער לקיומו של ערבוב וזיהוי בין בוקינג ישראל למשיבה. העובדה שמספר הטלפון של שירות הלקוחות של המשיבה מופיע באתר לצד הכתובת ומספר הטלפון של בוקינג ישראל אינה מלמדת על ערבוב וזיהוי ולאדם הסביר ברור כי קיימת הפרדה בין החברות. לא הוכח כי בוקינג ישראל רשאית לקבל החלטות עסקיות בשם המשיבה ולא הוכחה "אינטנסיביות הקשר" כנדרש.
דיון
31. ביום 31.3.19 הגיש המערער בקשה לצירוף ראיה נוספת בערעור: עמוד לינקדאין של שלו ברזני, בו מצוין כי הוא עובד של המשיבה - בישראל.
32. המערער הדגיש כי אותו שלו ברזני הוא שחתם מטעם המשיבה על אישור קבלת כתבי הטענות במשרדי בוקינג ישראל. לטענת המערער, לראיה זו חשיבות מכרעת שכן היא מוכיחה כי למשיבה עובדים בישראל וכי קיים ערבוב בין עובדי שתי החברות. בבקשה נטען כי הצורך בהגשת ראיה זו נוצר נוכח נימוקי החלטת כב' הרשמת.
33. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי עמוד לינקדאין אינו יכול לשמש ראיה לאמיתות תוכנו ואף אין באמור בו לסייע למערער להוכיח טענתו. עוד היא טוענת כי שלו ברזני אינו מציג עצמו כעובד המשיבה ולמשיבה אין עובד בשם זה בישראל; בנוסף אין הצדקה להגשת הראיה בשלב זה והיה באפשרות המערער להגישה בהליך קמא.
34. תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן:
"בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות".
35. בבחינת השאלה האם יש להתיר הגשת ראיה חדשה בערעור, על בית המשפט לשקול שני שיקולים מרכזיים: הראשון, האם מבקש הבקשה הוכיח כי הראיה לא היתה מצויה ברשותו קודם לכן ואין חשד באשר לתום לבו או לרשלנותו במועד הגשת הבקשה; השני, האם לראיה החדשה יש חשיבות ניכרת, ויש ביכולתה להביא לשינוי התוצאה שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית (ע"א 3757/13 בורנשטיין נ' עירית חיפה, [פורסם בנבו] פסקה 15 לפסק דינה של כב' השופטת ברון (21.7.2016)).
36. בענייננו, לא עמדה בפני המערער כל מניעה להגיש את הראיה במסגרת ההליך שהתנהל בפני כב' הרשמת. מדובר בעמוד לינקדאין של מי שלטענת המערער חתם, מטעם המשיבה, על המצאת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ומעל חתימתו ציין כי הוא מנהל מוצר (נספח ב' לבקשת המערער). מכאן, ששמו ותפקידו היו ידועים למערער כבר במועד ההמצאה הנ"ל, אשר חל כחודש לאחר הגשת התובענה הייצוגית והבקשה לאישורה לבית המשפט. המערער יכול היה לתור אז אחר פרטיו של ברזני ברשתות החברתיות כפי שעשה ביחס לאנשים אחרים. אף באשר לטיב הראיה, איני סבורה כי יש לה חשיבות להליך שבפני וכי יש בראיה זו, כשלעצמה, להביא לשינוי בהכרעת כב' הרשמת. זאת מאחר שמדובר בעמוד מאתר אינטרנט, אשר הוגש ללא תצהיר. גם אם בעולם טכנולוגי וגלובלי הנטיה היא לעבור מקבילות למשקל עדיין לא ניתן לקבל כנתון מוכח תוכנו של מידע שמקורו ברשת חברתית, בפרט בעידן של פרופילים מזויפים.
לא למותר לציין כי שם העובד כפי שנרשם על אישור קבלת הבקשה הוא "שלום ברזני", וכך ציין אף המערער עצמו בבקשתו הראשונה להכרה בהמצאות, שהוגשה לבית משפט קמא ביום 4.2.18. ואולם, עמוד הלינקדאין שביקש המערער לצרף לכאורה מפורסם על ידי של "שלו ברזני".