516. ב"כ המערער מדגיש, כי המשיבה עצמה לא טענה בפני אף ערכאה (הוצל"פ, בית משפט למשפחה או בית משפט זה), כאילו ביקורי השבת התקיימו. יש עובדה מוסכמת, כי מאז 2014, לא התקיים אף ביקור בשבת, ואף לא ביקור הכולל לינה בימות החול (סעיף 3).
517. שאלה משפטית נוספת, עליה חוזר המערער היא זו: האם הארכת המועד שניתנה על ידי בית משפט קמא למשיבה, להגיש את הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, ניתנה כדין, מבלי שהמשיבה טרחה לבקש הארכת מועד (סעיף 4).
518. לטענת המערער, בית המשפט קמא דקדק אתו כקוצו של י' בעניינים פורמליים, כולל: ביטול החלטת ההוצל"פ, לעניין ביטול חיוב הקנסות, עקב היעדר חוות דעת העו"ס לגבי שבת, אף שאין חולק שלא היו מפגשי שבת, וחוות דעת העו"ס היא רק אמצעי טכני, ואין בה צורך, כאשר העובדות אינו שנויות במחלוקת (סעיף 5); מאידך גיסא, לטענת המערער, הקל בית משפט לענייני משפחה על המשיבה, לעניין הגשת ערעור באיחור, בלי בקשה להארכת מועד, בניגוד לכללי סדרי הדין וההלכה הפסוקה (סעיף 6).
לטענת המבקש, הפרוצדורה אינה מידת סדום, ולכן, יש לחרוג ממנה רק במקום מוצדק, ולא רק כלפי המשיבה, דבר שבעיניו הוא בגדר "איפה ואיפה", כלפי בעלי הדין, באופן הבא: "כלפי האם המנכרת, נקט בית משפט קמא במידת רחמים, הרבה לפנים משורת הדין, ואילו כלפי האב, שהינו הקורבן לניכורה (יחד עם הילדים האומללים), נקט בית המשפט קמא בחומרה יתרה שמעבר לכל דין והגיון" (סעיף 7). בהקשר זה של ענייני הפרוצדורה, מציין ב"כ המערער, כי מקובל בפסיקה, שדווקא מועד הגשת ערעור הוא מן הכללים הקשיחים, שאין לחרוג ממנו; לא כל שכן, כאשר בקשה להארכת מועד לא הוגשה (סעיף 8; מוזכרות שתי אסמכתאות בעניין זה).
--- סוף עמוד 137 ---
519. לעניין מהות הערעור, מבחינה עקרונית וערכית, כלשון ב"כ המערער, עמדתו היא כי על בית המשפט "לחזק את ידיו של האב, הנאבק בשארית כוחותיו על שימור הקשר עם ילדיו, וכן ליצור הרתעה מפני הרעה החולה של ניכור הורי, הפוגע באופן אנוש בקטינים ובהורים כאחד" (סעיף 9 רישא). ב"כ המערער מציין, כי בית המשפט אמר במספר הזדמנויות, כי מרבית ההורים המנוכרים אינם מוצאים כוח למאבק ממושך ואומרים נואש אל מול נחישות ההורה המנכר. לכן, לטענת המערער, ודווקא בשל כך, הוא עותר לכך שבית המשפט יאמר בקול רם וברור, את הדברים הבאים: "ניכור הורי הינו רעה חולה, שיש לעוקרה מן השורש, וליתן החלטות שיהוו חיזוק להורים מנוכרים, במאבקם הקשה עד בלתי אפשרי על נפש ילדיהם, ובאותה עת יהוו גם תמרור אזהרה חד משמעית מפני הורים מנכרים, הסבורים כי ביכולתם לשטות במערכות המשפט והרווחה עד אין קץ, וללא תשלום מחיר כלשהו" (סעיף 9 סיפא).