508. בקשה שנייה היא, כי דו"ח עו"ס, שעליו לא נכתבו כל הפרטים, כפי שנקבעו בפס"ד מחוזי, לא יוכל לשמש למערער בסיס לגביית קנס, וכן לא יוכל המערער לגבות קנס על מפגש שבו לא נכחה עו"ס (סעיף 26).
509. לדחות כל הצעה לקבל חוות דעת מאנשי מקצוע שאינם דתיים, כיוון שאינם יכולים לרדת לשורש רגשות הילדים (סעיף 27).
510. לדחות את הערעור השני, המבקש להפחית את דמי המזונות. במקביל, להורות על הגדלת דמי המזונות, ולהחזיר את חיוב דמי המדור, שביטל בית משפט קמא, באופן זמני, מסיבות טכניות של חוסר בהגשת מסמכים (סעיף 28).
511. לעניין תשלום שכר טרחה והוצאות עבור ההליך הממושך בבית המשפט המחוזי, עמדת המשיבה היא כי אין הצדקה לתביעתו הראשית והמשנית של האב, אשר סבבו על ענייני ממון, שלא ביושר. בית המשפט המחוזי, לפי הבנת המשיבה, "הוביל את המהלך לדחות את הנושא הממוני, ולעסוק בחיזוק הקשר, לטיפול בקשר, ללא בקשת האב" (סעיף 29 רישא). מכאן, מסקנת האם, כי כאשר יידחה הערעור שהוגש על ידי האב בעניין הקנסות, כי אז, "יש לפצות את האם, אשר נאלצה להגיב תגובות רבות, אשר עלו לה במאמצים ובייעוץ" (סעיף 29 סיפא).
512. עתירה נוספת של המשיבה, שמתחילה במילים "מעל הכל", היא, כי בית המשפט יסביר לאב כי אם הוא ישקיע בילדים, ויתאים את התנהגותו לצרכיהם, התוצאה תהיה שהקשר ביניהם יתחזק. אולם, ממשיכה האם, אם יוטלו קנסות ויהיה זלזול ברגשות הילדים, והאב יתעסק באייפון בעת שהייתם אצלו, ויסרב לבקשותיהם בעניין תיאום שעות לתוכניות ומסיבות שיש להם, יגרום הדבר לנסיגה בביקורים. האם מצידה כותבת, כי היא "תתאמץ לשמר ולחזק את הקשר" (סעיף 30 סיפא).
513. בסיום הסיכומים, בסעיף 31, כותבת האם: "וכבר אמר השופט לאב, אם רצונך בקשר נעזור לך; אם בכסף – לך למקומות אחרים".
ז. סיכומי התשובה של המערער
--- סוף עמוד 136 ---
514. בפתח סיכומי תשובתו, מיום 17.7.18, כותב עו"ד שמואל קמיל, ב"כ המערער, כי המערער נמנע מלהיכנס למכלול ההכפשות המכוערות בסיכומי התשובה של המשיבה. לדברי ב"כ המבקש, הכפשות אלה של המשיבה, נעדרות כל בסיס, ועומדות בניגוד מוחלט לחומר הראיות, לקביעות המומחים ולהחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינם של הצדדים (סעיף 1).
515. מבחינת המערער, יש למקד את השאלה להיבט המשפטי בלבד, דהיינו: "האם החלטת רשם ההוצל"פ ליישם את פסק דינו של בית המשפט הנכבד ולהטיל על המשיבה חיובים בגין ביקורי שבתות, אשר אין חולק כי לא התקיימו, בדין ניתנה, או שמא דינה להתבטל, רק משום שהעו"ס לא הזכירה ביקורים אלה בדיווחיה?" (סעיף 2).