מצד שני, שוב נאמר ע"י בית הדין הרבני בתל-אביב, בפס"ד בתיק 3519/תשי"ב בבית דין תל-אביב – יפו (פסקי דין הרבניים האיזוריים בישראל, עמוד 118):
'אשר לדרישת האב למסור את הילדה למוסד, אנו אומרים לו, כי המוסד הכי טוב עבור הילדה הוא 'מוסד'-האם. וכאן המקום להביא את דברי הרשד"ם בתשובותיו, בחלק אבע"ז, שאלה קצ"ג, לעניין בן עד שש, וטען האפוטרופוס שאם לשלם שכר הנקה, הרי הוא רוצה לתתו למינקת אחרת. ונכתב ע"י הרשד"ם:
'...ואם לפי הדין מוטל עליו לשלם שכר ההנקה, אם הוא מחוייב ליתנו לאמו להניקו – לא לזולת, עם השכר שיתן למניקה אחרת.
תשובה... ולעניין אם הוא מחוייב ליתנו לאמו, זה פשיטא יותר מביעתא בכותחא, מכמה טעמים.
חדא, דקיי"ל דהבן אצל אמו עד שש שנים.
עוד, דכופין על מדת סדום, דכיון דצריך לשלם למנקת אחרת, למה לא יתן אותו השכר לאם – שהוא יותר יפה לתינוק.
עוד, שכל ב"ד אביהם של יתומים, ויש להם לראות תקנת היתום. וכשם שמחייבים אותו ב"ד לפרנס לתינוק, כך מחייבים על האופן שהוא יותר טוב'.
כמובן שלטובת הילדה הוא גם הקשר המתמיד עם האב, ויש לאפשר לאב לבקרה בכל זמן'.
כמובן, זה בהנחה שהעברת הילד לאם נותנת לו סיכויים טובים, לפחות במדה שהיו לו בהשארתו אצל המשפחה הזרה. ואם, שוב לדון מצד שני,
--- סוף עמוד 161 ---
כפי שנאמר בדברי הרשד"ם, כי כופין על מדת סדום, אזי במקרה שאמצא שמוטב לא למסרו לאם, אבל תנאיו אצל המשפחה הזרה ובבית אביו שקולים הם, אזי, למה להטיל על האב הוצאות מיותרת, וביחוד שהאב חי בצמצום, ולמה לא למסרו לאביו.
כאן יש עוד להוסיף תשבות [צ"ל: תשובת] הרדב"ז, בתשובותיו, בחלק א', סימן קכג, ואלה דבריו:
'שאלת ממני כראובן [צ"ל: בראובן] שמתה אשתו, והניחה לו בן קטן יונק חולה, והוא אצל אם אמו. ורצה ראובן לקחת אותו. והוא נשא אשה, והוא עני, ובזמן שיוצא לחוץ, מניח את הבן אצל השכנים. אם טוב שיעמוד הבן אצל אם אמו, או אצל אביו?
תשובה: ... ואעפ"י שיאמר ראובן: 'תנו לי בני ואני אעשה מה שארצה, ואם ימות – ימות', אין שומעין לו, ולא... אם מניחו בבית שכניו או בבית אחרים בזמן שהוא יוצא למלאכתו... דפשיטא, באם אמו קודמת לאחרים, אלא שרצה האב לעמוד אצלו תמיד, אין שומעין לו, כיון שנתברר לבית דין שתקנתו של ולד שיהיה אצל אם אמו וזה שוטה הוא שרוצה להרוג את בנו... [ההדגשה במקור], שהדבר ידוע שאם אמו תרחם עליו יותר מאחרים, כבני בנים הרי הם כבנים לכל דבנ"ד [שבנידון זה], אני רואה צד סכנה לולד, שאין האיש יכול לפקח על התינוק החולה כמו אם אמו; ובשלמא, אם ראובן היה נשוי, ניחא; אבל כיון שאינו נשוי – אם אמו קובעת...'.