--- סוף עמוד 164 ---
במטרה לגלות מהי באמת טובת הילד, והן מתוך התרשמות אישית מן ההורים, או בעלי הדין, הנוגעים בדבר, שהרי 'עניינים אלו אינם אלא על פי האומד המסור לחכמים לתקון היתומים ובידם וברשותם לדון כפי כחם, ולאפוקי [=להוציא] מדין הגמרא' [ציטוט זה – כאמור בהערה 150, שם בעמ' 320, הינו משו"ת משפטי שמואל, צ (דף צ, 4)]. מאחר ואין כללי ההלכה מבוססים על שיקולים דתיים, במובן הצר של המילה, הרי אין כל בעייתיות בהפעלתם ע"י בית הדין לגבי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות [ההדגשה הוספה], ובוודאי שאין כל מניעה שגם השופט 'החילוני' יעשה בהם שימוש תוך בחינת נתוניו של כמקרה ומקרה לגופו, כשם שיעשה גם בית הדין הדן באותו עניין. וכדברי בית הדין הרבני הגדול לערעורים [בהערה 151, שם, מובא המקור: אוסף פסקי הדין של הרבנות הראשית לישראל, בעריכת זרח ורהפטיג, עמ' לב]: 'הדין שילד זכר של למעלה משש שנים הולך אחר האב במקרה של פירוד בין ההורים... מכיל רק הסדר כללי ואינו נוטל מידי ביה"ד הרשות לסדר השארת הילד באופן אחר, אם זה לטובתו של הילד לפי ראות עיני הדיינים, שהדאגה לתקנת הילד הוא הגורם המכריע בהל ההחלטות מסוג זה".
588. אזכיר את שו"ת משפטי עוזיאל, אבן העזר (ירושלים, תשכ"ד), פג, ס"ק (ו), המצוטט בהערה 151, שם, הכותב את הדברים הבאים: "וזאת היא הלכה מקובלת בכל בתי דינין שבישראל, וכן שמעתי מפי רבותי, וגם ראיתי בכל בתי הדין שבארץ ישראל, שהורו ודנו על פי קנה מדה זה לטובת הילדים בבריאותם ומוסריותם, וכן ראוי להורות ולדון ומינה לא תזוע".
589. ראוי לציין, כי גישה זו של בית הדין הרבני חלה לא רק במחלוקות בין הורים לגבי החזקת ילדים או ביקורים או זמני שהייה, אלא גם כאשר מבקש אחד ההורים לקחת את הילד עימו לחו"ל, לצמיתות.
590. באחת הפרשות, ביקשה אם לקחת את בתה לתאילנד. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב בתיק 842473 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (פסק הדין ניתן על ידי הדיין הרב אליהו הישריק (כיום דיין בבית הדין הרבני הגדול), שלדבריו הסכימו האב"ד הרב שמעון מלכה והדיין הרב זבדיה כהן). לאחר ניתוח שיקולי ההלכה בדבר זכויות הילדים, שהם המחייבים, ואין להורים זכויות (כפי שהוסבר מספר פעמים לעיל), מסיים הדיין את הניתוח המשפטי-הלכתי לעניין הבקשה הספציפית, בהתייחסו להורים שבפניו, שכנראה אינם שומרי תורה ומצוות, אך עדיין יש משקל ליהדותם, בקבעו את הדברים הבאים (שם, בעמ' 17-18):