תחילה, הוא קובע – כפי שכבר הזכרנו לעיל מספר פעמים – כי "טובת הילד – השיקול המכריע והגובר על טענות בדבר התנהלות בעבר" (כותרת הפרק בעמ' 4).
לאחר מכן, בפרק הבא, שכותרתו "משמורת הילדים נבחנת על פי טובת הילד ולא ב'משקפי' זכויות ההורים", לאורך עמודים 5-6, הוא מביא חלק גדול מהשאלות והתשובות שהבאתי לעיל, וגם פסקי דין רבניים שהוזכרו לעיל, ואין צורך להאריך.
599. לענייננו, רלבנטי הפרק המתחיל בראש עמ' 7, שכותרתו "תפקידם של מומחים להערכת טובת הילד". הבסיס לאמור בפרק זה, הוא ציטוט מפסק דין של בית הדין הרבני, שפורסם בפד"ר, יא, עמ' 161:
"בדרך כלל, ההחלטה על טובת הבן צריכה בירור מקיף בתסקירים מהעובדת הסוציאלית של לשכת הסעד ובמקרים מיוחדים שהניגודים על החזקת ילד בין בני הזוג חריפים, בית הדין נעזר גם בעזרת חוות דעת רופא פסיכולוג, שעורך פגישות בין ההורים והילד בנפרד ובצוותא, שרק אז יוכל למסור לבית הדין את הדו"ח המבוקש ממנו על גורל הבן וטובתו אם אצל אחד ההורים, או מחוץ לבית הוריו במוסד.
וזו אינה צריכה לפנים, כי בית הדין אף על פי שהוא הפוסק האחרון בזה, מכל מקום, צריך להודות כי אין הוא מומחה להחליט על טובת הילד בעצמו, בלי בירורים קודמים על ידי מומחים לדבר, כמו: באותה מידה, שאין בית הדין מומחה להחליט איזה חולה מותר לחלל עליו את השבת, ואיזה מותר להאכילו ביום הכיפורים, מפני פיקוח נפש, בלי עצת רופא או מומחה לדבר. כן גם בטובת הבן.
אשר על כן, מטעם זה לא יתכן שבית הדין יחליט על טובת הבן אם אצל אביו, או אצל אמו או במוסד בו הוא שוהה היום, רק על סמך הסכם גירושין שניתן לו תוקף של פסק דין, שבו החליטו ההורים ביניהם על החזקתו, מבלי שייוועץ במומחים לדבר תחילה, כי הדבר עשוי להשתנות תמיד."
--- סוף עמוד 167 ---
600. כאן מוסיף ואומר בית הדין הרבני האזורי, תוך השוואה לשימוש במומחים בענפי הלכה אחרים, את הדברים הבאים (שם, בעמ' 7):
"קיים דמיון בין הלכות פיקוח נפש בשבת או ביום הכיפורים – שם עצת הרופא תקבע את ההלכה, לבין קביעת טובת הילד, שתעשה בסיוע מומחים. המומחים יכולים להאיר את עיני בית הדין, במבחן טובת הילד. במקרים שבהם יתברר שטובת הילד שונה מהאמור בהלכה, יבדוק בית הדין אם אכן יש לחרוג מהאמור בהלכה. במקרים שבהם חוות דעת המומחים תואמים את האמור בהלכה, פסיקת ההלכה תעשה בדרך הוודאי, ולא רק מכוח חזקה כללית. בנידון דנן, חוות דעת שירותי הרווחה והמלצת כל המומחים שבדקו את הנושא היא, כי יש לקבוע שהמשמורת הקבועה של הילד תהיה אצל האב, קביעה התואמת את ההלכה שבן מעל גיל שש יהיה אצל האב".