612. בסעיף 3 לאותו חוק, נקבע כדלקמן:
"(א) האם והאב כאחד הם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם; מת אחד ההורים, הנשאר בחיים הוא האפוטרופוס הטבעי.
(ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לפגוע בכוחו של בית המשפט או בית דין מוסמך לנהוג בעניני האפוטרופוס על ילדים הן על גופם והן על רכושם, בהתחשב עם טובת הילדים בלבד".
613. המחוקק, בסעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן – "חוק הכשרות"), קובע את העיקרון הכללי: "ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים".
614. סעיף 15 לחוק, שכותרתו "תפקידי ההורים", קובע לאמור:
"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".
--- סוף עמוד 169 ---
615. החוק גם מתייחס לחובת הילדים כלפי הוריהם, בסעיף 16, שזה לשונו: "הקטין חייב, תוך כיבוד אב ואם, לציית להוריו בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם".
616. סעיף 17 לאותו חוק קובע: "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין".
617. מה קורה כאשר יש מחלוקת בין ההורים (כמו במקרה שבפניי)?
על כך משיב המחוקק, בשתי אפשרויות:
618. הראשונה, היא זו הקבועה בסעיף 18(א) לחוק הכשרות, שכותרתו "שיתוף בין ההורים", הקובע לאמור:
"בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לעניין מסויים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו".
619. האפשרות השנייה, שהיא זו החלה בענייננו, מוסדרת בסעיף 19 לחוק, שכותרתו "הכרעת בית המשפט", ואשר זה הנוסח המלא שלו:
"לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית המשפט, ובית המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון".
620. בהמשך לסיפא של סעיף 19 לחוק, כפי שצוטט בפסקה הקודמת, ראוי להתייחס אל סעיף 68(א) לחוק הכשרות, שזה לשונו: