--- סוף עמוד 184 ---
במונח 'סרבנות קשר' כדיבור נרדף לניכור הורי, אף שאין הראשון אלא אחד המאפיינים של התסמונת (לסקירה מפורטת של ההתפתחויות בנושא, לצד ספרו של פרופ' גרדנר, ראו את המאמר, על שני חלקיו: D.C. Rand “The Spectrum of Parental Alienation Syndrome” 15 American Journal of Forensic Psychology (1997) 15(3), at p. 23; 15(4), at p. 39).
יצוין, כי התסמונת מתגלה בעיקר בהתנכרות מצדו של הילד כלפי ההורה שאיננו המשמורן (אולם ראו המקרה שנדון בעע"מ (ת"א) 90/97 פלוני נ' אלמונית). היו כאלה שהגדירו את התסמונת כמעין חטיפה נפשית של הילד (ז' ברגמן, א' ויצטום, 'חטיפת ילד בידי הורה והתסמונת של התנכרות להורה', שיחות, כרך ט (תשנ"ה), עמ' 115, בעמ' 119 וכן עע"מ (ת"א) 33/96 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] בפיסקה 34; ע"א (ת"א) 2891/99 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] בפיסקה 8. על פסק-דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור, והיא נדחתה: רע"א 8689/99 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה).
על-פי המלומדים ברגמן וויצטום, על הילד מופעלים אמצעים פסיכולוגיים שונים הגורמים לניתוקו מההורה המסורב וגורמים לו לפתח תלות בהורה המנכר (שם, וכן ראו: ז' לויטה, נ' עציון, פ' ויטלי, א' אברמוביץ, פ' קוטלר, מ' ניר, ' 'סרבנות קשר' – קונפליקט ביחסי הורה-ילד במצבי פרידה וגירושין', שיחות, כרך יא (תשנ"ז) עמ' 100, בעמ' 102). כידוע, בסכסוכים בין הורים שיש להם נגיעה לילד יש אף ליתן משקל לרצונו של הילד (למשל, ע"א 740/87 פלונית נ' אלמוני פ"ד מג(1) 661). הבעיה מסתבכת כאשר מתגלה התסמונת, משום שהרצון של הילד הינו תוצר מעוות של ההשפעות שהוא נתון להן מצדו של ההורה המנכר (עע"מ (ת"א) 33/96 הנ"ל, בפיסקאות 38 עד 44; עע"מ (ת"א) 90/97 הנ"ל, בפיסקה 11). פרופ' גרדנר הגדיר דרגות שונות של התסמונת מבחינת חומרתה: קלה, מתונה וחמורה (Gardner supra, ch. 10). עמדתו של גרדנר היא כי כאשר מדובר במקרים חמורים של התסמונת, יש להוציא את הילד ממשמורתו של ההורה המנכר למשמורתו של ההורה המסורב. גרדנר מוסיף ומציין כי העברה מידית של קטין מהורה להורה, כאשר עסקינן במצב חמור של התסמונת, הינה בעייתית. לדעתו, ניתן לפתור את הבעייתיות הקשורה בהעברה מידית באמצעות השמת הילד בידי גורם שלישי, שיכין את הילד לקראת המעבר להורה המסורב (Gardner supra, at p. 375 ff.).
י.3 נזקי ניכור הורי, והשפעתם על הילדים