748. כפי שהוסבר בתת הפרק הקודם, פרשת גרינברג הינה ערעור פלילי ולכן נקודת המוצא של הדיון הוא סעיף 287 הנ"ל, ופרשנותו על ידי בית המשפט העליון, בפסקה 10 (עמ' 193, בין האותיות ד-ו):
"...כאשר עניין לנו בהפרה נמשכת, אין לדעת מראש, אם עומדת האחריות לפי סעיף 287 לחוק העונשין אם לאו. הדבר תלוי בכך, אם קיום ההוראה אפשרי הוא (מבחינה פיסית ומשפטית). אם התשובה היא בחיוב, כי אז קיים 'הליך אחר', וממילא נשללת האחריות הפלילית לפי סעיף .287 אם התשובה היא בשלילה, כי אז אין קיים 'הליך אחר' וממילא משתכללת האחריות הפלילית לפי סעיף 287 לחוק העונשין. לעומת זאת, כאשר עניין לנו בהפרה רגעית, הרי לגבי 'רגעי העבר' - כלומר ההפרה או ההפרות שהתרחשו בעבר - תעמוד אחריות פלילית לפי סעיף 287 לחוק העונשין, שכן לגבי הפרות אלה אין 'הליך אחר'. אשר להפרות העתידיות, אין מקום לאחריות פלילית, אם משום שטרם נתגבשה 'הפרה' ועל- כן אין בסיס לאחריות הפלילית מתוכה היא, ואם משום שלגביהן קיים 'הליך אחר'".
749. אומנם בפניי אין הליך פלילי, והדברים שכתבתי בתת פרק זה נועדו לצייר תמונה מלאה של התמודדות עולם המשפט בסוגיות של הפרת צווים שיפוטיים בענייני ביקורי ילדים, אך לא אוכל להימנע מהתייחסות להערות שנכתבו בפרשת גרינברג, ככל
--- סוף עמוד 218 ---
שהדבר נוגע לגזר הדין. הערכאה הראשונה הטילה עונש מאסר על תנאי, ובית המשפט העליון ביטל זאת רק בגלל שבמשך תקופה של שנתיים שנקבעה בגזר הדין הייתה סמוך לסיומה (שם, פסקה 14, עמ' 194, מול האות ז – עמ' 195, מול האות ב), אם כי נקבע בצורה מפורשת כי עונש זה של מאסר על תנאי "תואם הוא יפה את מטרות הענישה בעניין כמו שלנו, שכן יש בו כדי להרתיע את המערערת ושכמותה" (שם, בעמ' 195, מול האות א). הדברים כאילו נכתבו לתיק שבפניי.
750. מכל מקום, אוסיף ואומר כי בפרשת גרינברג, לאחר שבית המשפט העליון ביטל את המאסר על תנאי, הוא המיר אותו בקנס בסך 5,000 ₪ (שם, שם, מול האות ב).
751. אסיים תת פרק זה באומרי כי פסק הדין בפרשת גרינברג הוזכר ואומץ ב-229 פסקי דין והחלטות בערכאות השונות, כדלקמן: בית המשפט העליון – 36; בית משפט מחוזי – 51 (אני עצמי אימצתי את ההלכה האמורה לעניין בזיון בית המשפט בהליך אזרחי בתיק בש"א 7150/07 ס.א.ד.ר. חברה לעבודות בנייה בע"מ נ' ויקטור יונה [פורסם בנבו] (2008), בפסקאות 141-145); בית משפט שלום – 104; בית משפט לענייני משפחה – 4; בית הדין לעבודה – 21; בתי דין רבניים – 2 (ראה הניתוח המעניין של הדיין הרב שלמה שטסמן בתיק 927170 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (2016) במיוחד הדיון בפרק 5א "ההליך לפי פקודת בזיון בית המשפט" עמ' 37-40).