בתשובה לשאלת בית משפט, אני מסכים שהביקורים יימשכו, באופן הדרגתי, ובשלב ראשון בלי לינה, בתנאי שמה שכן יוסכם עליו, אכן יכובד, ברמה המהותית".
109. לאחר שבית המשפט הביע הערכתו למשיבה, על כך ששלחה את שני הילדים שלה לביקור, נשאלה המשיבה על ידי בית המשפט, האם היא קיימה את חלק ההחלטה שאמר שצריך לעשות עבודות הכנה עם הילדים, לקראת הביקור (שם, עמ' 7, שורות 13-15), מסרה המשיבה את הנתונים הבאים, חלקם ביוזמתה וחלקם בתשובות לשאלות בית המשפט (שם, עמ' 7, שורות 18-30):
"כן. חזרתי לבית אחרי הדיון, הילדים חזרו בערך ביחד, סיפרתי להם שהיה דיון והיום הם אמורים ללכת ולפגוש את אבא, אחרי שלא ראו אותו אחרי כל כך הרבה זמן, וזה יהיה בבית של סבתא, יבואו בני דודים וכו'. התגובה של [הילד] הייתה מאוד חריפה, שאמרתי את הפרטים, הוא התחיל לבכות, והוא היה נסער ועצבני, הוא לא הסכים. הוא ילד רגוע ונוח, ואין לי אתו כמעט קונפליקטים בחיי היום יום. הוא לא מתווכח, אין לי אתו בעיות.
בתשובה לשאלת בית משפט, מדוע ילד בן 10, שלפי דבריך הוא ילד צייתן, אומר לסבתא שלו, שהיא מבצעת עבירות? אני משיבה, שהיום היה היום האחרון ב'חיידר'. הם קיבלו תעודות לכמה חודשים. פגשתי אותו מקודם, והוא הראה לי את התעודה. התעודה היא תעודת הערכה, ולא הישגים. אבל, גם ההישגים שלו מרשימים. הוא ילד מצטיין.
בתשובה לשאלת בית המשפט, מה אעשה עם הילד שיתנהג אחרת לסבתא שלו, אני משיבה: שאני אספר לו ששמעתי שככה הוא דיבר, ושזה לא מקובל עליי. בפעם הבאה הוא יתנהג בנימוס, כמו שהוא מתנהג בחיים.
בתשובה לשאלת בית המשפט, אם יש מניעה שהוא ילמד אתו פרק, לא נראה לי שיש מניעה".
110. בהמשך, הועלתה האפשרות שהאב ילמד עם בנו את פרק "אלו מציאות" במסכת בבא מציעא, סוגיית "ייאוש שלא מדעת" (שם, עמ' 7-8).
--- סוף עמוד 32 ---
111. המשיבה דיווחה על הביקור שהתקיים, ותיארה אותו, ואת השפעתו על הילדים, באופן הבא (עמ' 8, שורות 15-16):
"אני חייבת לציין ש... [הילד] חזר מהפגישה, כמה שהוא בכה לפני, הוצאתי משחק מעניין, ואמרתי לו שנשחק ביחד. הוא לא רצה. התאמצתי להרגיע אותו. הוא נרגע. הוא חזר ובכה, בצורה שלא ראיתי בכי כזה לפחות שנתיים. הוא הרגיש שכפו עליו דבר שהוא לא רוצה. והוא עשה את זה, והוא לא יכול יותר. אני מרגישה, שאני עושה לו את הדבר הכי קשה. הוא חזר ברמת סחיטה, שלא ראיתי אותה ברמה הזו, גם לא במפגשים הקודמים. נתתי להם ארוחה פרווה, שמא יתנו להם שם משהו חלבי. אני לא יודעת למה היא לא אכלה. ... [הילדה] תסכים לבוא לישיבה הבאה.