129. ראיתי לנכון להקדיש דיווח נפרד ומיוחד לישיבת בית המשפט, שהתקיימה ביום יז בטבת תשע"ז (15.1.17), לפני למעלה משנתיים.
130. בפתח הישיבה, טענה המשיבה כי לא הספיקה לקרוא את הודעת העדכון הנ"ל של ב"כ המבקש (שתמציתה הובאה לעיל, בפסקאות 118-128).
131. לאחר שהפסקתי את הדיון, ואפשרתי למשיבה לקרוא בעיון את הודעת העדכון (עמ' 11, שורה 22, לפרוטוקול מיום 15.1.17), אמרה המשיבה, כי קראה את הודעת העדכון והצהירה לפרוטוקול, כי היא תתייחס למפגשים, כפי ששמעה עליהם מפי הילדים. ראיתי לנכון להביא את הדברים במלואם, כולל התייחסותה של המשיבה לשאלותיי (עמ' 12, שורות 7-31 לפרוטוקול הנ"ל):
"לגבי הלימוד – הסברתי [לילד] כמה פעמים שילמד עם האבא. קנינו לצורך זה גמרא מיוחדת. שכנעתי אותו בכל האמצעים שילמד עם אבא שלו.
לשאלת ביה"מ – ניסיתי מאד לשכנע את הבן שלי.
אני חושבת שיש לי השפעה על הילדים שלי. בעניין הזה אני לא יודעת. לא יודעת כמה למד. לא הייתי שם. אני יודעת שהביא את הגמרא. שעמד במסדרון אני לא יודעת. הוא לא סיפר לי אם אכל. [הבת] סיפרה לי שאכלה גלילית. אני לא יודעת מה זה גלילית.
לשאלת ביה"מ – צריך לשכנע אותם בטוב. במפגש הראשון הוא רצה ללכת להתפלל, והאבא לא הרשה לו, ואח"כ היה מאוחר, והוא היה צריך לחפש מניין. נכון שאין חובה להתפלל ערבית במניין, אבל זה מה שהוא רצה.
לשאלת ביה"מ – למה הוא לא לומד עם אבא שלו, אני רוצה שיעזרו לילד ויבואו לקראתו. [הבת] חזרה מהמפגש הראשון ובכתה לפחות 30 דקות. העליבו אותה. אמרו לה שהיא לא מחונכת. אני גם שואלת, איך הסבתא עשתה טעויות עם נכדה שלה? אבל היא חזרה בוכה. נכון שזה לא נראה הגיוני, אבל למה זה קרה לילדה שלי?
שיביאו את הילדים.
לשאלתי, אמו של המשיב אומרת, שלא אמרה את זה לילדה.
--- סוף עמוד 38 ---
[לבת] לא היו שעורי בית באותו יום. הלכה להביא ספר, שאותו תוכל להביא לאבא, כדי שבזה הם יוכלו להתעסק. למה היא הביאה ספר קריאה?
לשאלת ביה"מ – האם יש סיבה כלשהי, יש אדם שמשקיע אנרגיה, משקיע כסף לעו"ד, רוצה להיות בקשר עם הילדים שלו, ועכשיו, את אומרת לי שהוא לא רוצה להיות בקשר? הסבתא מקדישה זמן, ואת ביתה, איך היא אומרת דבר כזה?
אני רוצה שביה"מ יראה את הילדים.
בפגישה של [הבת], הראשונה מבין השתיים, הייתה אצל הסבתא. גם בת דודה קצת יותר גדולה ממנה. אני חושבת שזה היה מאד טוב, כי הילדה שיחקה אתה, וראתה את המחברות שלה. בפגישה השנייה – לא הייתה אף אחת. צריך לעזור לה ולהקל עליה. לפעמים נראה לי שהם לא רוצים להקל. אני מחפשת תשובה אחרת ולא מוצאת".