לשאלת ביה"מ – הסכמנו לרעיון [שהבן] ילמד עם האבא. לא אנחנו הצענו אותו. הנושא של הלימוד היה קשה לילד".
135. דמות "מפתח", כפי שהתגלתה לי במהלך הדיונים, הוא אחיה של המשיבה, שבא לחלק גדול מהדיונים, ושמו הוזכר לא אחת גם על ידי המערער. גם בישיבת יום 15.1.17 הנ"ל, נכח אחיה של המשיבה, שאמר את הדברים הבאים (עמ' 14, שורות 2-8 לפרוטוקול):
"ביקשו בדיון הראשון שהפגישה הייתה עם המטפל אוריה. הוא היה אתם ארבעה חודשים, כל שבוע נפגש אתם במרכז קשר ברמת שלמה. הטיפול שלו הצליח מעט. היו מעלות ומורדות. האבא נסע לחו"ל. הוא יכול להדריך את האבא. הילדים מספרים בשיחה האחרונה: האמא אמרה לו להכניס את הטלפון לכיס, הוא אומר: שהוא לא יכול בלי זה. אם הוא היה נותן לו להתפלל מעריב... מכבידים על הילדים כל הזמן. אנחנו רואים את הילדים, הם בוכים.
--- סוף עמוד 40 ---
זה קשה להם.
נכון שאמרתי שהיא סבתא אכזרית, כי לקחו לילדים את הלחם שלהם".
136. אדם נוסף שנכח בדיון, וגם הוא בעל חשיבות לילדים, הוא בעלה של המשיבה. לפני שאצטט את דבריו, אזכיר כי המשיבה, בישיבות אחרות, אישרה כי הילדים התבקשו לקרוא לו "טאטע" (אבא). וכך הוא אמר (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 11-15):
"למה פוגעים בילדים?
הם חוזרים ואומרים שהם מקבלים ביקורת.
זה לא נכון שאנחנו מסיתים".
137. לאחר דברים נוספים שאינם רלבנטיים, הודיעו הצדדים לבית המשפט כדלקמן (עמ' 14, שורות 25-26):
"מוסכם עלינו, כי האם תביא את הילד מתלמוד התורה, שבו הוא לומד, והילד ישוחח עם השופט. השעה 10:50. הילד יובא עד שעה 11:30 וביה"מ ישוחח אתו בנפרד".
138. נעניתי לבקשת הצדדים (החלטה מאותו יום, עמ' 14-15).
הילד הגיע בשעה היעודה, ושוחחתי עם הילד בלשכתי, ולמדתי אתו גמרא. לאחר מכן, הילד הודיע לבית המשפט (בנוכחות ההורים), את הדברים הבאים (עמ' 15, שורות 19-22):
"הסכמנו שאלמד עם האבא גמרא, מסכת בבא מציעא.
הסכמנו שאוכל אצל הסבתא.
הסכמנו שניפגש עוד חודש, ואספר מה שקרה.
אני אשב בסלון ובמטבח אצל סבתא".
139. לאחר שהמשיבה הודיעה כי היא עומדת ללדת, בתוך שבועיים וחצי, לעניין קביעת התאריך לדיון הבא (עמ' 15, שורה 25), ולאחר שהילד הודיע כי הוא מבקש להישאר ולא לנסוע לדודים בבית שמש (עמ' 15, שורה 29), ולאחר שהמבקש הודיע כי אם הילד יבוא וילמד אתו, זה יעשה טוב גם לילדה (עמ' 16, שורה 2), ניתנה על ידי החלטה, שבה נאמר כדלקמן (עמ' 16, שורות 7-11):