190. דיון זה הסתיים בהחלטה, מיום ג באדר תשע"ז (1.3.17), עמ' 21-22, כדלקמן:
"1. הביקור של הבת יתקיים ביום חמישי הקרוב, דהיינו ד באדר תשע"ז (2.3.17). באופן חד פעמי, בביקור זה יהיה גם הבן, שלא ביקר את אביו שלשום, עקב טיפול שיניים, לטענת האם.
2. בביקור האמור, ילמד האב עם בנו מסכת בבא מציעא, ויעשה שיעורים עם הבת. הבת תביא עמה שיעורי בית, ולא תביא פלאפון, ולא תשוחח בעת הביקור הקצר בפלאפון עם האם.
3. הביקור הבא של הבן יתקיים ביום שלישי, ט באדר תשע"ז (7.3.17).
4. אני קובע מועד נוסף לדיון ליום רביעי, י' באדר תשע"ז (8.3.17) בשעה 09:30.
5. במועד זה אשמע את כל הטענות לעניין מנגנון הפיקוח והקביעה האם הביקור הוא "משמעותי" או "לא משמעותי".
6. במועד זה, אם אקבל דיווח שהביקורים לא היו "משמעותיים", לא אהסס להזמין את הבן פעם נוספת אליי, ועל אף שאין הדבר מקובל, אשקול אף להזמין את הבת לשיחה בלשכתי, בנוכחות אדם נוסף.
--- סוף עמוד 54 ---
7. הסברתי לאם את חשיבות הביקורים, ואת הצורך להסביר פעם נוספת, הן לבן והן לבת, כי הביקורים נועדו לשמיעת [צ"ל: לשמירת] קשר בינם לבין אביהם, כחלק ממצוות 'כיבוד אב'".
191. ישיבת בית המשפט, מיום י באדר תשע"ז (8.3.17), נפתחה בהודעת המבקש, בתשובה לשאלת בית המשפט, כדלקמן: "אני מאשר שהביקורים טכנית מתנהלים באופן סדיר" (עמ' 23, שורה 9). בהמשך, הוא מסביר, כי יש בעיה קשה בעניין איכות הביקורים, כאשר הילדים מגיעים מוסתים, מדברים ששמעו מאמא שלהם. האם לא הסבירה להם את דברי בית המשפט, בסיום ההחלטה הקודמת (כמצוטט בפסקה הקודמת), בדבר החובה לכבד את האב; נהפוך הוא: הם אומרים למבקש כי הוא "אבא רשע", מציק לאם, תובע אותה בבית משפט, לא נותן לה לחיות, ולוקח לה כסף. לדברי האב, הילדים מגיעים אליו בתחושה שהם צריכים להעמיד פנים, כדי להציל את האמא, שהיא הקורבן המסכן (עמ' 23, שורות 10-16).
192. המשיבה, בתשובה לשאלתי, ציינה שהבת מגיעה לגיל 9 ואם יאמרו לה לבוא לדבר עם בית המשפט, היא תסכים לבוא (עמ' 23, שורות 18-19).
193. המבקש סיפר, כי בביקורים התחיל ללמוד עם בנו גמרא. לדבריו, הצעה לקיים דיון אחת לכמה זמן, היא נכונה. הוא גם חושב שנכון ומתאים להזמין את הילדים לשיחה עם בית המשפט, ובעיקר את הבת, וזאת, בין היתר, כדי שיקבלו מבט אחר על ההליך המשפטי, ולא כפי שמציגה האם, שכביכול האב מנסה להתעלל לה (עמ' 23, שורות 21-23).