המערער לא רואה לנכון להורות לבית המשפט על סעד ספציפי, אשר לדעתו יש לנקוט, כדי להביא לכך שהמשיבה אכן תרצה לקיים את החלטותיו של בית המשפט הנכבד, אך להלן יפרט המערער מספר סעדים שיש בהם כדי לגרום למשיבה לרצות יותר לקיים את החלטותיו של בית המשפט הנכבד ולהפסיק להסית את הקטינים כנגד המערער:
א. להיעתר לבקשה לסעד זמני, אשר הוגשה לבית המשפט הנכבד ביום 25.1.17.
ב. להטיל על המשיבה סנקציה כספית משמעותית, בגין המפגשים האחרונים שלא התקיימו, ובפרט בגין המפגש ביום פורים שלא התקיים.
ג. ליתן סעד של בזיון בית משפט, סעד כספי ו/או סעד של צו מאסר.
ד. ליתן פסק דין חלקי, אשר יחייב את המשיבה בתשלום הקנסות, אשר אין חולק שלא התקיימו (המערער מסכים שהכספים לא יגיעו אליו, וכפי שפורט לעיל).
יהא זה מן הדין ומן הצדק להורות כמבוקש".
216. בנוסף לכך, הגיש המבקש, ביום 19.3.17, תגובה להודעת המשיבה בעניין המכתב של הילד. הוא מדגיש כי מדובר בהסתה פרועה, שהקטינים נתונים לה, והמכתב הינו שפל חדש בהתנהלותה של המשיבה. מבלי לפרט את מה שאירע או לא אירע בפגישה, שזאת האב נמנע מלפרט, כדי למנוע התנצחות משפטית בין האב לילדיו באמצעות בית המשפט, מציין האב כי הפגישה האמורה הייתה יום לאחר פורים, כאשר האם סיכלה את ביקורם של הילדים עם אביהם ומשפחתו המורחבת בבית הסבתא, תוך הסתת הילדים שלא להסכים להשתתף באירועי הפורים הללו. לדברי האב, ההתנגדות הקיצונית של המשיבה למפגש של הילדים עם המשפחה המורחבת של האב, מוכיחה כי כל טענותיה על פגיעות דתיות כביכול (כאשר הכוונה היא שהאב חזר בשאלה), אינם אלא תירוצים להצדקת הניכור ההורי, שכן משפחת האב כולם חרדים.
--- סוף עמוד 60 ---
217. האב חוזר על תוצאות הבדיקות המקצועיות של המומחים, שמונו על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אשר הצביעו על שורש הבעיה, וכן על הדרך לפתרונה, שהיא, לדברי המבקש – "נקיטת סנקציות נגד האם המסיתה שמתעללת בילדיה" (סעיף 5 רישא). לדברי האב, "אין כל רבותא בכך שהמשיבה מצליחה לכתוב מכתבים בעדה ונגד האב, שכן זו דרכו האכזרית של ניכור הורי, שפוגע יותר מכל בילדים עצמם" (סעיף 5 סיפא).
218. לדברי האב, לאחר שהתייעץ עם אנשי מקצוע, הוא מבקש כי בית המשפט יבהיר לאם, באופן חד משמעי, כי שליחת מכתבים לבית המשפט – בשם קטין – היא מעשה שלא ייעשה, וכי דבר זה פוגע בקטין, המוצא עצמו, במצוות אמו, כבעל דינו של אביו, בהליכי משמורת בבית המשפט (סעיף 6).