ח. סיום הטיול תואר על ידי האם, באופן הבא (סעיף ט): "הילדים שבו לביתם בשעה 18:45, איחור של שלושת רבעי שעה, וזאת לאחר כתשע שעות טיול. ניכר כי האיחור היה מכוון, שכן יצאו מראשון לציון קרוב לשעה 18:00 בערב".
ט. את המסמך מסכמת האם כדלקמן (סעיף י):
"הילדים הביעו צער וכאב על טלטולם לבית המשפט ועל כך שכפו אותם לנסוע שלא ברצונם, תוך שימוש באיומים והפחדות (מאסר, קנסות ודברים נוספים). לדבריהם, התנהלות זו מעמיקה את הכאב והתסכול מהתנהגות האב כלפיהם, והם חשים כי האב משתמש בבית המשפט כשוט להכות בהם, וגורם לילדים לאבד את האמון וההערכה במערכת זו".
--- סוף עמוד 71 ---
251. הסיכום של האב והעדכון שהגיש, ביום 30.4.17 – שונים הם, ואף הם יוצגו בתמצית להלן:
א. בפתח העדכון, הודה המבקש לבית המשפט על הגישה הבלתי מתפשרת, שהניבה תוצאות חיוביות ביותר (סעיף 2), וכי לאחר הדברים החד משמעיים שנאמרו על ידי בית המשפט למשיבה, היא, כלשון המערער, "נאותה המשיבה סוף סוף להורות לקטינים ליסוע עם האב. וראה זה פלא – הקטינים הצטרפו עם האב לרכבו, ללא שום התנגדות וללא צורך בשידולים כלל. ללמדך – הכל תלוי ברצונה של המשיבה, ובהוראות שהיא נותנת לילדים" (סעיף 1 סיפא).
ב. אשר לטיול עצמו – מציין המערער כי הוא והסבתא טיילו עם הילדים במספר אתרים באזור ראשון לציון. לפי הדיווח של האב, הילדים ברוב הזמן שיתפו פעולה ונהנו מאוד (סעיף 3).
ג. האב העלה בדיווח, נושא שבעיניו היה חשוב ומטריד. הוא ציין שהאם נתנה לילדים טלפון נייד, על אף החלטת בית המשפט האוסרת עליה לצייד את הקטינים בטלפון בעת הסדרי הראייה. תחילה, הילדים הסתירו את הפלאפון, וזאת, ללא ספק בהוראתה של המשיבה (אשר כלשון האב, "מזה זמן רב מחנכת את הילדים לשקר ולרמות את האב ואת המערכת המשפטית" – סעיף 6). אך, לאחר מכן, אמר להם האב, כי הוא יודע שיש להם טלפון ומוטב שידברו באופן גלוי. האב דיווח כי בכל פעם שהייתה שיחה טלפונית של הילדים עם המשיבה, לפי הנחיותיה והשפעתה, הייתה ירידה חדה במוטיבציה של הילדים ובשיתוף הפעולה שלהם, והם העלו בקשות מצדם לחזור הביתה מידית (סעיף 5). זאת, כלשון המערער, "ללא ספק – הכל בהנחייתה של המשיבה שאינה מוכנה לקבל את החלטות בית המשפט" (סעיף 5 סיפא).
ד. מעבר לדיווח על הטיול, מציין המערער, כי האם הפעילה פעולת תגמול נוספת כלפיו, בכך שהביקור של הבת שהיה מיועד ליום חמישי, 27.4.17, לא התקיים; האם התקשרה אל האב בבית הסבתא בשעה 15:57 (שלוש דקות לפני המועד המיועד לביקור), והודיעה שלא תגיע לביקור, כי הילדה לא מרגישה טוב (סעיף 6). בהקשר זה, מזכיר האב כי גם ביום 21.3.17, לא התקיים ביקור, כאשר הבן התקשר לאביו בטלפון מבית האם, בשעה 18:10 (עשר דקות לאחר המועד הקבוע לתחילת המפגש) והודיע כי הוא לא מסוגל להגיע, עקב דברים שהיו כביכול במפגש הקודם. לדברי האב, בשני המקרים הללו, כמו גם במקרים נוספים רבים שתוארו בהודעותיו של המערער לבית המשפט, נגרמו למערער נזקים משמעותיים, בגין אובדן זמן, הוצאות נסיעה ועוגמת נפש עמוקה (סעיף 9 רישא).