ב.3.2 פס"ד משפחה (3.11.16)
27. ערעור שהגישה המשיבה על החלטת ראש ההוצל"פ, נידון בפני כב' השופטת אורית בן דור ליבל, בתיק ער 46271-02-16. תחילה, השופטת עשתה ניסיון להקפיא את ההליכים למשך 90 יום, לצורך מתן אפשרות כנה להצלחת ההליך הטיפולי. לאחר אותם 90 יום, בשלה העת להכריע בערעור (סעיף 6 לפסק דינה של כב' השופטת בן דור ליבל, מיום ב בחשוון תשע"ז (3.11.16); להלן – "פס"ד משפחה").
28. בפסק הדין הנ"ל, התקבלו חלק מטענותיה של המשיבה.
29. בית המשפט למשפחה פירש את פסק דיני, באופן הבא (סעיף 8 לפס"ד משפחה):
"פסק הדין קבע מנגנון גביית קנסות ישירות דרך לשכת ההוצאה לפועל, ובדרך שמייתרת עתירה מוקדמת לבית המשפט. מנגנון זה מאפשר למשיב לפתוח תיק הוצאה לפעול לגביית קנס כל מקום שיש בידיו דיווח של עו"ס לפיו לא התקיים מפגש או שהביקור לא היה משמעותי. בית המשפט המחוזי לא מינה את העו"ס כפוסקת או כבוררת בין הצדדים ואותו דיווח שנדרש הימנה אינו אלא ראיה להוכחת עובדת קיום הביקור. חזקה על בית המשפט המחוזי כי לא התכוון בפסק הדין למנוע או לפגוע בזכות של כל אחד מהצדדים לחלוק על ראיה זו ולאפשרות לנסות להפריכה.
פסק הדין למעשה הפך את הנטל בין הצדדים. קרי, אם כרגיל היה על המשיב לעתור לבית המשפט בתביעה לחיוב המערערת בתשלום הקנס בגין אי קיום המפגשים או קיומם באופן לא משמעותי, הרי שלאור המנגנון שנקבע בפסק הדין רשאי המשיב לפתוח הליך הוצאה לפועל בהסתמך על דיווח העו"ס, ואם המערערת מעוניינת לחלוק על קביעותיה או על מסקנותיה עליה לעתור לבית המשפט ולנסות להפריכן. באופן דומה, אילו העו"ס הייתה קובעת בדיווח כי התקיים מפגש משמעותי יכול היה המשיב לחלוק על כך בדרך של הגשת תביעה לבית משפט זה".
30. בהמשך פס"ד משפחה מוסבר, כי לעניין ביקורי השבת, טענת המשיבה היא, כי המבקש לא מגיע לקחת את הילדים. בפס"ד משפחה הועמדה לדיון השאלה, האם צדק ראש ההוצל"פ בהחלטת ההוצל"פ, בכך שהגדיל את קרן החוב בגין מפגשים, אשר
--- סוף עמוד 13 ---
לא התקיימו בשבת, כאשר אין חולק שאין דיווח של העו"ס לגביהם. בפס"ד משפחה נקבע כי בנקודה זו שגה ראש ההוצל"פ, וכי הפירוש הנכון של פס"ד מחוזי הוא זה (סעיפים 10-11 לפס"ד משפחה):
10. "פסק הדין ביקש להתמודד עם התופעה של סרבנות הקשר ועל כן הטיל סנקציה על המערערת בניסיון להבטיח את קיום המפגשים וטיבם. עניינה של השאלה העומדת לדיון הוא בדרך גביית הסכומים (כלשון פסק הדין), והאם המנגנון שנקבע בפסק הדין תקף גם לביקורים אליהם לא מתייחס דיווח העו"ס. סבורתני כי על שאלה זו יש להשיב בשלילה. פסק הדין קבע כנזכר מנגנון גבייה אשר למעשה הפך את הנטל וקיצר את דרך הגבייה עבור המשיב, באופן שדיווח העו"ס יהווה ראיה עליה ניתן יהיה להסתמך לצורך פתיחת תיק ההוצאה לפועל. מקום שראיה כזאת אינה קיימת באשר לביקור שנטען לגביו שלא קוים, לא עומדת למשיב האפשרות לגבות את התשלום על פי המנגנון שנקבע בפסק הדין ועליו לעתור בתביעה בבית המשפט. או אז תתברר השאלה אם צריך היה להתקיים ביקור, מדוע לא התקיים ואם יש מקום לחייב את המערערת בקנס בגין אי קיומו או בשל היותו לא משמעותי (כקביעת פסק הדין).