העולה מהאמור הוא, שאין המשיב רשאי להגדיל את החוב בהוצאה לפועל בגין מפגשים שלא פורטו על ידי העו"ס בדיווחה כמפגשים שלא התקיימו או שהמפגש לא היה משמעותי.
11. אשר על כן אני קובעת כי שגה ראש ההוצאה לפועל שהגדיל את קרן החוב בגין מפגשים שלא פורטו בדיווח העו"ס".
31. בהמשך פס"ד משפחה הנ"ל נדחתה הטענה של המשיבה, לעניין משמעות דוח העו"ס, כדלקמן (סעיף 12 לפס"ד משפחה):
"לטענת המערערת שגה ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו מיום 7.2.16 גם בכך שהגדיל את קרן החוב בגין ביקורים אשר לדבריה כן היו משמעותיים (בניגוד לקביעת העו"ס) או בהם לדבריה לא פירטה העו"ס כנדרש ממנה אם התקיימו התנאים לביקור (לבוש המשיב וכו'). אין בידי לקבל טענותיה אלה. כמפורט לעיל, דיווח העו"ס מהווה ראיה המאפשרת למשיב לפתוח תיק הוצאה לפועל לגביית הקנסות בקשר למפגשים הנכללים בה, ואם מבקשת המערערת להפריך את הקביעות שבדיווח עליה לעתור בתובענה מתאימה לבית המשפט".
--- סוף עמוד 14 ---
32. פס"ד משפחה דן גם בנושאים דיוניים של המועד להגשת ערעור (סעיפים 13-15), שבסיומם קבע פס"ד משפחה שניתן להגיש ערעור באיחור. כן כולל פס"ד משפחה התייחסות לסיכומים ולהגשת עיקרי טיעון (סעיף 16). שני הנושאים הללו אינם רלבנטיים כיום, ועל כן אינני רואה צורך לפרטם.
33. וכך מסתיים פס"ד משפחה (פסקאות 17-19):
17. "המשיב כואב עד מאוד את הנתק מילדיו, וכאבו ברור ומובן ואיני מקלה בו ראש כלל וכלל. לאור דברי המשיב בעיקרי הטיעון מוצאת אני להדגיש כי אין משמעות פסק דין זה משום צמצום חיוב המערערת או השמטת חיובה לעמוד בהסדרי הראיה (סעיף 27 לעיקרי הטיעון), אלא כל עניינו של פסק דין זה בדרך גביית החיוב, הא ותו לא.
18. סופו של דבר התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו, כדלקמן:
יש לתקן את החוב בתיק ההוצאה לפועל ולבטל כל הגדלת חוב שנעשתה ביחס לביקורים בקשר אליהם אין דיווח של העו"ס.
התיק יועבר לעיונו של ראש ההוצאה לפועל על מנת ליישם את הקביעה בפסק דין זה.
19. לאור התוצאה אליה הגעתי המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך של
2,000 ₪".
ג. תמצית הטענות בתיקי הרמ"ש
34. ג.1 רמ"ש 55946-11-16
34.בבקשת רשות הערעור המפורטת (16 עמודים), המתייחסת לפס"ד משפחה הנ"ל, טוען המבקש טענות רבות המתבססות על אירועים ועובדות, כולל: חוות דעת של מומחים.
35. לענייננו, במסגרת הליכי האכיפה בתיק ההוצל"פ וערעור המשיבה לבית המשפט למשפחה שהסתיים בפס"ד משפחה הנ"ל, מעלים ב"כ המבקש, עוה"ד תאנה אקרמן ושמואל קמיל, טענות רבות, שעיקרן הוא זה (סעיף 74-76 לבר"ע):