המשיבה: בתשובה לשאלת בית המשפט, אין לי התנגדות, ואני מעריכה שלא תהיה בעיה, בכך שבחג החנוכה הקרוב, אחד מהלילות של הדלקת נרות תהיה בבית האב, עם משפחתו.
המבקש: שמעתי את הצהרות גרושתי, ואני מקווה שהביקורים יתנהלו, כסדרם. בשלב זה, לאחר ששמעתי את הערות בית המשפט, אינני רוצה לקבוע, מראש, ישיבה שבה יזומנו הילדים לבית המשפט ואני מציע, שעניין זה יעלה בעוד כחודש, בישיבה הבאה. אם הביקורים יתנהלו כסדרם, נראה לי שלא יהיה צורך להטריח את הילדים להגיע לבית המשפט.
המשיבה: מסכימה לכך".
382. כך הסתיים דיון זה, בהחלטה, מיום כט בתשרי תשע"ח (19.10.17)
"1. על אף ההודעות בכתב והתשובות בכתב שניתנו במהלך חגי תשרי ולאחריהם, האווירה היום בבית המשפט הייתה כזו ששני ההורים הצהירו
--- סוף עמוד 107 ---
על רצונם לכך שהביקורים יתקיימו, הן כסדרם, הן במלואם והן בתוכן המתאים לילדים.
2. כל אחד מההורים יפעל פי הצהרתו, כמפורט בפרוטוקול לעיל.
3. אני נענה לבקשה המשותפת, בדבר השארת התיק 'פתוח', וכן בדבר קביעה ישיבה נוספת למעקב ביום ראשון ח בכסלו תשע"ח (26.11.17) בשעה 09:30".
383. לקראת הדיון, הקבוע ליום 26.11.17, הגיש ב"כ המבקש, עו"ד שמואל קמיל, בקשה, ביום 7.11.17, להזמין כעד את הפסיכולוג אבנר הכהן – שמונה על ידי בית המשפט לטפל בקטינים, וליתן חוות דעת בעניינם – כדי שייתן עדות בדבר התנהלות הצדדים לפניו, ויפרט את הסיבות לאי קיום הטיפול, אשר עליו החליט בית המשפט, וייתן את חוות דעתו, בעל פה. בבקשה מוסבר, כי המשיבה טענה שניסתה לתאם עם הפסיכולוג מספר מועדים, אבל – לטענתה – הפסיכולוג התחמק ממנה, פעם אחר פעם. לדברי ב"כ המבקש, "חוות דעתו המקצועית של הפסיכולוג, נחוצה עד מאוד, על מנת לצמצם את הפגיעה בקטינים, ולהביא לחידוש מלא של הקשר בין הקטינים לבין האב".
384. בהחלטתי, מיום 8.11.17, כתבתי:
"בשלב הראשון, לפני שאזמין עד להעיד, ובפרט בהליך ערעורי, אני מבקש מן הפסיכולוג, מר אבנר הכהן, לשלוח לבית המשפט, בתוך 10 ימים, דיווח על מה שנעשה על ידו, ומה המלצותיו לעתיד.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים, ולפסיכולוג".
385. החלטה נוספת, ניתנה על ידי, ביום 20.11.17, שבה ביקשתי כי הפסיכולוג, אבנר הכהן, ישלח את תמצית חוות דעתו, עד ליום 24.11.17.
386. הפסיכולוג, אבנר הכהן, שלח, ביום 26.11.17, הודעת עדכון לבית המשפט, ובו הוא מציין שהדיווח יהיה קצר מאוד: האב יצר אתו קשר, וקיים אתו מפגש, שבו עדכן האב את הפסיכולוג על מצבו של הקרע, והניכור שנפער בינו לבין ילדיו. כן שמע ממנו על התקדמויות מסוימות, לצד נסיגות. הפסיכולוג מציין, כי זו "תמונה המוכרת לבית המשפט" (סעיף 2א).