387. מנגד, מדווח הפסיכולוג אבנר הכהן כי המשיבה, "הייתה קשה למדי להשגה ולקביעה". לאחר שנקבע מועד פגישה עם המשיבה (לאחר קשיי תקשורת לא מעטים), נאלץ הפסיכולוג לבטל את הפגישה, מחמת מחלה. אך, מפגש חלופי לא נקבע. הפסיכולוג מסביר כי ניסה להשיג את המשיבה בטלפון, וכשהצליח סוף סוף לדבר אתה, היא הבהירה לו, "שאין היא מעוניינת כלל בפגישה, שאינה רואה צורך בשינוי
--- סוף עמוד 108 ---
המצב, שלא לדבר על עזרה פסיכולוגית, וכיוצא בזה. היא הייתה מוכנה להגיע (בחברת אימה, בשעות מאוד מעטות בשבוע וכדו'), ורק כי הדבר נכפה עליה, ובכנות רבה הבהירה שאינה רואה כאמור, צורך או טעם בפגישה כזו. לאור זאת, לא ראיתי גם אני טעם לקבוע פגישה" (סעיף 2ב).
388. אשר להמלצות לעתיד, המתבססות על מידע רב שאסף הפסיכולוג אבנר הכהן, לקראת הדו"ח שהכין בבית משפט קמא (שכלל ארבע פגישות עם האם, שלוש פגישות עם האב, עיון מעמיק בחוות דעת שהגישו לבית המשפט, ד"ר רועי אלדור ועו"ד מירב שטראוס, שיחות טלפוניות עם גורמי הטיפול ועם קרובי ההורים לפי בקשתם), וכן על עדכון המצב, כפי שנמסר לו על ידי האב, עדכון שלהערכתו של הפסיכולוג, אבנר הכהן, היה אובייקטיבי ואמין, הוא כולל בסעיף 3 למסמך שהגיש, חמש המלצות:
א. להערכתו של הפסיכולוג הקליני, אבנר הכהן, הילדים ממשיכים לנוע בשביל של התרחקות וניכור מאביהם. המעבר למפגשים בבית הסבתא (במקום במרכז הקשר) הוא מבורך, כמו גם הרחבה מסוימת של שעות המפגשים. ואולם, עדיין המפגשים הם מאולצים במהותם, נכפים על הילדים על ידי אימם, מאימת בית המשפט, ולכן, אין די בהם כדי שיתקיים הפסוק המצוטט על ידי הפסיכולוג מר אבנר הכהן, "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (ספר מלאכי, פרק ג, פסוק כד).
ב. כל המומחים המעורבים בתיק הדגישו תמיד את הנזק המתמשך להתפתחותם של הילדים. לפי מצב העניינים המתואר, ניתן להסיק, שההסתה, שמטרתה הדרת האב, נמשכת במלוא עוזה, וכן נמשכת מצוקתם של הילדים. לאור זאת, הדאגה לשלום הילדים רק הולכת ומתגברת.
ג. לאור כל זאת, נראה שיש לקבל, כעובדה פשוטה, שעמדת האם לא השתנתה, והיא אינה מפנימה את הצורך הדחוף לתקן את הניכור המתמשך כלפי האב. לכן, יש כיום – להערכת הפסיכולוג – "חובה להטיל ספק כבד במסוגלותה להמשיך ולשמש כמשמורנית של הילדים" (ההדגשה במקור). כצעד ראשון, ממליץ הפסיכולוג הנ"ל לבית המשפט, לשקול לפעול על פי חוק הנוער טיפול והשגחה, ולהכריז על הילדים כ"קטינים נזקקים", להעביר אותם לחסות עובדת חוק נוער (פק"ס), ולשקול להעמיד להם גם אפוטרופוס לדין.