428. בתגובה לדברים אלה, אמר המבקש (עמ' 67-68), כי מה שסיפרה המשיבה, לגבי שלושת הביקורים – אינו נכון. אומנם הביקורים לא התקיימו, אבל לא בגלל שהמבקש ביטל אותם, אלא מסיבות אלה: בשני מקרים, ביקש המבקש מהילדים, לקבוע מועד אחר, כי הוא לא יכול היה להגיע, והם לא הסכימו. לגבי חול המועד, הילדים אמרו שהם לא יגיעו בחול המועד, כי האמא שלהם אמרה להם, שבחול המועד אין ביקור. המבקש אמר לילדים, שהוא רוצה שיהיה ביקור, אבל לא יבוא סתם מתל אביב, ועל הילדים להודיע לאביהם, אם הם באים, אם לאו. הילדים, לבסוף, לא הודיעו אם הם באים. בסיכום אומר המבקש: "אימם מיתממת, ואומרת: 'הוא ביטל, אין לי מושג',
--- סוף עמוד 117 ---
ומתנערת מאחריות" (עמ' 68, שורה 4). בהמשך הייתה מחלוקת גרסאות נוספת, בין המשיבה לבין המבקש, שלא ראיתי צורך לפרטה, שוב (ראה: עמ' 68, שורות 6-13).
429. בתשובה לשאלת בית המשפט, מה צריך להיות, עמדת המבקש היא, כי צריך להחליט כי היעד הוא להחזיר את הילדים לטיפול, אצל אבנר הכהן, ולהטיל סנקציה רצינית על האם. לדברי המבקש, לאחר 15 דיונים, כאשר האם שומעת את דברי בית המשפט, זה לא מעניין אותה. לדבריו: "היא באה פעם בחודש חודשיים, ושומעת קצת צעקות, והולכת הביתה. צריך שהיה לה תמריץ" (עמ' 68, שורות 16-17). בהמשך, מסביר המבקש את שיטת התמריצים, לשיטתו, כולל: תמריץ מדורג, שיתחיל בסך 500 ₪, יעלה ל-600 ₪, 700 ₪ וכו'. לדבריו, "תשלום המזונות גם צריך להיות מותנה בקיום טיפול פסיכולוגי רציני, אצל אבנר הכהן. וככל שהוא ייתן חוות דעת, שהיא משתפת פעולה, היא תהיה זכאית למזונות; אחרת – לא. כיום – אין לה תמריץ" (עמ' 68, שורות 22-24).
430. בתשובה לשאלת בית המשפט, האם עדיף להתחיל בסנקציות מיידיות, או שקודם בית המשפט יודיע לילדים, עמדת המבקש הייתה, כי נושא הסנקציות צריך להיות בין המשיבה לבית המשפט, ולא לערב בעניין זה את הילדים (עמ' 68, שורות 25-27), ומיד הוסיף: "בית המשפט יכול לתת להם שיחה, בלי קשר לכסף. לשאלת בית המשפט, אין לי העדפה אם השיחה צריכה להיות עם הילדים יחד, או כל אחד לחוד" (עמ' 68, שורות 28-29).
431. עמדת המשיבה היא כי הביקורים מתקיימים, והיא זו שמשכנעת אותם להגיע. אבל, לשיטתה, הדבר בידיו של המבקש. לשיטת המשיבה, המבקש צריך הכוונה, וצריך לבדוק מה הוא עושה בשעת הפגישה, האם הוא יוצר קשר עם הילדים ומשוחח איתם, או – כפי שהיא מבינה מהילדים – הוא עסוק בפלאפון ובספרים שלו, וקורא ספרים על משוגעים ועל נתניהו (עמ' 69, שורות 1-4). המבקש ענה, כי כאשר הם קוראים ספרים, ולא רוצים לדבר אתו, אז הוא יושב לידם, וקורא ספר. המבקש ביקש, פעמים רבות, שהילדה תביא אתה את הספרים והמחברות, וכי יעשה אתה שיעורי בית, ובית המשפט נתן החלטות בעניין, אך זה לא קרה (עמ' 69, שורות 6-8). על כך הגיבה המשיבה (עמ' 69, שורות 10-14): "אני אומרת לה להביא ספרים, אז כשאמרתי, היא לא רצתה, אז מה אני אעשה? אריב אתה? אדחוף לה את הספרים בכוח? הילדים מתנהגים ככה, כי הוא ככה מתנהג אליהם. שימצא נושא שיחה, שמתאים להם; שיופיע בהופעה שמתאימה להם, שמכבדת אותם. הוא לא לובש חולצה לבנה".