421. בהתייחסה לתקופה שבה התיק מתנהל בפניי, כותבת המשיבה כדלקמן (סעיף ו):
"לא ניתן להכחיש כי בשנה וחצי האחרונות, עם התנהלות התיק בבית המשפט המחוזי, אשר עומד על הנפשות הפועלות, ואף נפגש עם הילדים, הוראותיו היו ברורות. ובעת ציות של האב, חלו עליות בקשר שבין האב לילדים. ובעת שפעל שלא כמתבקש – היו התוצאות בהתאם. והכל תלוי במידת רצונו של האב".
422. המשיבה הזכירה את הטיפול של אוריה, במשך עשרות פגישות, לאורך תקופה של חצי שנה. לדבריה, הטיפול של אוריה נשא פרי, אך האב בחר לנסוע לחו"ל, לתקופה ארוכה, ולבטל את הטיפול (סעיף ז).
423. בהתייחסה לביקורים עצמם, כותבת האם, המשיבה: "האב מתקשה למצוא נושא, עניין ושיח משותפים, אשר יעסיקו את הילדים. הוא בוחר להעביר את השהות המשותפת במשחק עם עצמו, בציפייה בסמארטפון, ללא הפסק" (סעיף ח). המשיבה מוסיפה, כי הפגישות של הילדים מתבטלות ומתקצרות, לפי חיסוריו ואיחוריו של האב, כאשר גם בשבוע שכתבה את התגובה, הוא ביטל פגישה (סעיף ט).
--- סוף עמוד 116 ---
424. מסקנת התגובה של המשיבה (סעיף י): "לפיכך, נראה כי לא תצמח תועלת מטיפול. והדבר יגרום טרחה והוצאות מיותרות. יתכן אף שיגרום לילדים לתסכול נוסף מפעולות האב".
425. הדיון, ביום כז בניסן תשע"ח (12.4.18), נפתח בדברי המבקש, שהסביר, מדוע לא בוצע הביקור והטיול לפני פסח. הוא אמר, כי לפני הביקור, ביקש מהילדים שיביאו מעילים, כי הזמין כרטיסים למקום של החלקה על הקרח. הילדים הגיעו ללא מעילים, ולא הסכימו בכלל לצאת מהבית, וללכת למקום כלשהו. הילדים ישבו בבית שעה, כאשר הילדה התפללה, והבן התעסק בעניינים שלו. לבסוף, כאמור, לא היה טיול (עמ' 67, שורות 10-13).
426. המשיבה מציגה תמונה אחרת. לדבריה, שלושה מפגשים בוטלו על ידי האב, מאז הדיון הקודם ועד היום, כאשר לאחר הדיון הקודם הסבתא התקשרה ערב קודם, והודיעה שלא יתקיים ביקור. בשבוע לפני פסח, האב התקשר שעה וחצי לפני הביקור, והודיע שלא יתקיים ביקור, כי עושים ניקיון בדירת אמו (הסבתא). בחול המועד, התקשר האב עם הילדה, וסיכם על ביקור. הילדים הגיעו, דפקו בדלת עשר דקות, ולא פתחו להם (עמ' 67, שורות 15-20).
427. אשר לטיול – המשיבה מספרת כי היא הביאה את הילדים, כדי שהם ייסעו לטיול. בפועל, הילדים היו אצל אביהם יותר משעתיים, והיא איננה יודעת למה הם לא נסעו. המשיבה לא יודעת האם המבקש שידל אותם, וכמה הוא היה ערוך אליהם, והאם היה מוכן ומזומן בשבילם (עמ' 67, שורות 21-23). מבחינתה של המשיבה, בכל מקרה, היא מספרת: "עשיתי את כל המאמצים, שידלתי אותם והכנתי אותם, הייתי מופתעת מאוד שהם חזרו. הם אמרו, שהם לא נסעו. הם אמרו, שהם לא נסעו כי הם לא רצו" (שם, שורות 24-25). בתשובה לשאלת בית המשפט, המשיבה אמרה: "הם לא קיימו את ההוראה שלי לנסוע איתם. אבל מה היה שם, אינני יודעת, כי לא הייתי שם" (עמ' 67,שורות 26-27).