10. בהמשך, כאשר הגעתי לדבר על הנושא שלשמו התכנסנו, קרי: הפגישות של הילדים עם האב, נאלמו הילדים דום. בשלב מסוים, ניסתה [הילדה] ללחוש לאוזנו של [הילד]. אז, אמרתי להם, שאני נותן להם פרטיות, ויצאתי מלשכתי, כדי שהילדים ידברו ביניהם. כשחזרתי, המשיכו הילדים בשתיקתם. בהמשך, לאחר ניסיונות נוספים שלי לדבר עם הילדים, ושתיקתם, יצאתי, שוב, מלשכתי, כדי שידברו בינם לביו עצמם, ויחליטו על המשך השיחה עמי.
11. בשלב מאוחר יותר, התחילה [הילדה] לדבר. כאשר שאלתי אותה, מדוע הפגישות עם האב לא מתנהלות באווירה נינוחה, השיבה, כי מבחינתה, היא רוצה שיחולו שלושה שינויים: האב ילבש חולצה לבנה (היא הדגישה כי מדובר בחולצה עם כפתורים, ולא בחולצת טריקו); האב לא ישחק בפלאפון או באייפון; האב לא ידבר על חילונים. ניסיתי להבין, מדוע יש משקל כה גדול לעניין הלבוש, ולא קיבלתי מענה לעניין. דיברתי עם [הילדה], והצעתי לה כי בפגישות עם האב הם יעשו שיעורים, או ידברו על הלימודים. תשובתה הייתה, כי ביום שלישי, שהוא יום הפגישה, לא נותנים להם שיעורי בית. אמרתי לה, שניתן לעשות שיעורי בית של ימים אחרים, או להתכונן לבחינות. היא השיבה, כי היא מעדיפה להתכונן לבחינות, עם החברות שלה מן הכיתה. הסברתי לה, שיש חשיבות רבה ללמוד עם האבא, בעל ידע תורני רב. לא הצלחתי לשכנע אותה.
12. כאשר ניסיתי לדבר עם [הילד], הוא המשיך בשתיקתו. רק בתשובה לשאלתי, מה הוא לומד בגמרא, הוא השיב, כי הוא לומד בפרק 'הכונס'.
--- סוף עמוד 121 ---
כאשר הצעתי לו, שהוא ילמד עם אביו את הסוגיות שבפרק 'הכונס', השיב לי הבן, שאינו מתנגד. הוא לא גילה התלהבות, בלשון המעטה.
13. לאורך כל השיחה, כאשר דובר על הביקורים עם האב , גיליתי כי הילדים מפגינים חוסר עניין או שתיקה. הפעם היחידה שהייתה יוזמה של הילדים לדבר על הביקורים, הייתה כאשר [הילדה] ביקשה לצמצם את שעות הביקורים. הסברתי לה, שבכל מקרה 'רגיל' של גירושין, הביקורים מתקיימים פעמיים בשבוע, כולל: לינה, כל שבת שנייה, כולל: לינה, ומחצית חגים וחופשות, ואינני מוכן אפילו להעלות על הדעת לצמצום כלשהו של זמני ביקורים של שעתיים בשבוע, ללא לינה, וכי יש צורך וחשיבות להרחיב ולהגדיל את זמני הביקורים.
14. ניסיתי למצוא מסילות לליבה של [הילדה], בכך שתשוחח עם הסבתא (אמו של האב). היא לא גילתה התלהבות. כאשר שאלתי אותה, מדוע היא – [הילדה] – לא הסכימה לקבל ספר, מאחד מעשרות הספרים שכתבה סבתה: לא הייתה בפיה תשובה. על כל פנים, [הילדה] הבטיחה, כי בפגישות הבאות עם סבתה, תיתן לה סבתא ספר עם הקדשה, היא – [הילדה] – תקבל את הספר, תקרא את הספר, ותשוחח עם סבתה על הספר.