ה. נטען כי כתוצאה מכך הוקצו להם שתי מגרשים 185א ו- 186, בגין הקצאת המגרש שלו שולמו על ידי תובע מס' 1 ואביו סך 19,481.69 ₪ 80% מערך היסוד, ונתבע מס' 2 ואביו שילמו 20.990.42 ₪ עבור הקצאת המגרש.
--- סוף עמוד 24 ---
ו. ממשיך כתב התביעה וטוען כי הוכנו תוכניות בנייה, שהוגשו בדצמבר 1987 ובינואר 1988, אך לאחר שנתקבל אישור לאחר הפקדה, המינהל סירב לחתום על התוכניות שהוכנו. בגלל זה לא יכלו התובעים לבנות, ניתנה אורכה עד 1.7.94 לבנייה, אולם בינתיים על פי כתב התביעה הנ"ל
"במחצית השניה של שנת 1990 הודיע הנתבע לתובעים, כי לא יוכלו לבנות במגרשים הנ"ל ועל כן הוצע להם לקבל לידיהם את המגרשים במ.. שמספריהם 233 ו- 243, כאשר לצורך כך נדרשו התובעים להוסיף על הסכומים אשר שולמו על ידם עד לאותו יום סך של 82,337 ₪. העתק מן המכתב אשר נשלח לתובעים מן הנתבע ביום 5.12.1990 מצ"ב "ה" ומהווה חלק בלתי נפרד מכתב תביעה זה. לאחר מכן חזר בו הנתבע מהודעתו זו".
ז. נאמר כי היו פניות נוספות של ב"כ התובעים, דרישות כדי לאפשר לתובעים לבנות בחלקות שלהם, אך, בהמשך כתב התביעה הנ"ל נאמר כך:
"ביום 31.12.1991 חזר בו הנתבע גם מן ההצעה הנ"ל, והודיע לתובעים כי בכוונת הנתבע למסור להם את חלקה ..' המכונה "מ– 17" עליה ניתן לבנות על פי התוכנית החדשה שתוכננה מקום 8 יחידות דירות. נדגיש כי אותה חלקה ...' שהוצעה לתובעים כוללת בתוכה את המגרשים ... ו -...".
ח. רק ביום כז חשון תשנ"ג 23.11.92, כמעט שנה לאחר ההודעה בדבר חלקה 240ב, נדרשו התובעים לשלם סכום של 1,019,797.77 ₪ בתוספת מע"מ.
ט. בינואר 1993 נשלחה הודעה מתקנת כאשר התובעים נדרשו לשלם תוספת, על פי הפחתת שווי המגרשים ..., ..., סך של 769,159.54 ₪. המינהל הציע לשנות את הבנייה, כך שבמקום שתי יחידות דיור בודדות,
--- סוף עמוד 25 ---
יהיו 7 יחידות בנייה בבנייה רוויה, ולבסוף בטז סיון תשנ"ה 14.6.95 נשלחה שומה על סך 2,855,000 ₪ בתמורה להגדת שטח שניתן לבנות.
י. התביעה מבוססת על כך כי
"בין התובעים על ידי אביהם לבין הנתבע נערכו שני חוזי פיתוח לעניין מגרשים 185א ו- 186, הם נפגעו על ידי כך שבגלל מעשים ומחדלים של המינהל נמנע מהם מלבנות, ונתבקש בית המשפט לאפשר לתובעים לפעול על פי חוזה הפיתוח ולהגיש תוכניות בהתאם למוסכם".
לא נטען שיצ' היה בעצמו צד לחוזי הפיתוח.
יא. נדרש סכום של 30,000 ₪ כפיצויים בגין הטרדה, סבל ועוגמת נפש