ש. אולי 2006.
ת. כן, סליחה, פברואר 2006. בדצמבר א. העביר את הבית על שמו, בפברואר 2006 היה עניין התצהיר. אחרי זה עוד שקרים, אמרו שלא נתתי תצהיר, גם זה לא נכון, הלכתי לעו"ד והוא הקליט אותי, הייתי עם בעלי שם, הוא שאל אם אני מסכימה שהוא יקליט אותי, אמרתי לו כן, בתנאי שהוא יתן לי עותק. אחרי שעתיים באתי אליו ביקשתי את העותק, הוא אומר שיתן לי, עד היום הוא לא נתן לי את זה. אמא ממשיכה ללחוץ עליי שאתן תצהיר, אמרתי לה שנתתי תצהיר, אמא אמרה לי שאמרו שזה לא טוב, זה לא מה שצריך. כל פעם היה עוד תצהיר ועוד תצהיר. יש עוד שקרים, אני צריכה לזכור, בטוח שיש עוד הרבה. אני נזכרת בעוד שקר, יום אחד אחרי שהיא התעצבנה עליי ישבתי איתה והיא
--- סוף עמוד 106 ---
אמרה לי שאני רימיתי ביטוח, שקיבלתי מיליון דולר, שאלתי אותה במה מדובר, מאיפה היא הביאה את זה, היא אמרה "כן, זה מה שזה, אני יודעת".
ש. מתי זה היה.
ת. (מהרהרת), בערך באפריל או מאי של שנת 2006, משהו כזה. בנוכחות חברה שלי".
ב. עדות זו לא התערערה בחקירה נגדית או בעדויות האחרות ששמעתי.
ג. לאור ארבעת התצהירים שהגישה אל' במסגרת הנסיונות להביא לסיום המחלוקת בין ת. וח. מצד אחד לבין א. והדודה בש. מצד אחר (כולל ת/27), ומסרים רבים בדואר האלקטרוני עם הצעות פשרה, המסקנה היחידה היא שת. וש. הטעו את האם להאמין כי ל. עומדת נגדם ולצד א.
ד. לעניין זה יש חשיבות לכך שבתה של ת., .ה., אשר העידה מטעם אמה, לא ידעה של. נתנה תצהירים בהליך בג. (עמ' 32 לפרוטוקול). מכאן שת., מהטעמים שלה, שמרה בסוד את מעורבותה של ל. לצידה.
121. א. גם אם הייתי משתכנע (ואני לא משתכנע באופן מלא), כי ב. הייתה מוצדקת בהדרתו של א. מצוואתה, נראה שלא הייתה כל הצדקה להדיר את ל., אלא אם כן הופעלה על ב. השפעה בלתי הוגנת, באמצעות הטעייה בנוגע לרצונותיה ומעשיה של ל..
ב. על כך יש להוסיף כי י. הופיע כיורש בכל שלושת הצוואות הקודמות; אף כי ביקר את סבתו בארץ (ראה עדותו בעמ' 82- 89 לפרוטוקול), שמו נעלם מהצוואה משנת 2006.
גד. די בהשפעה זו כדי להביא לפסלות הצוואה הרביעית שנעשתה במשרדו של עו"ד ר., וזאת על פי סעיף 30 לחוק הירושה התשכ"ה- 1965.
--- סוף עמוד 107 ---
122. לכן אני מקבל את ההתנגדות שבתיק ע"ז 26411-06-11, דוחה את הבקשה לקיום הצוואה בתיק ע"ז 26409-06-11 ומורה על קיום הצוואה של המנוחה ב., מיום ה שבט תשס"ה 4.2.05 כמבוקש בתיק ע"ז 26440-06-11.