החלטה
מבוא
בפני בקשתו של מר יקותיאלי רשף (להלן: "המבקש") להורות על החרגת חובם של החייבים יקותיאלי רום וולנדר עידו (להלן : "החייב 1" ו"החייב 2" בהתאמה) כלפיו , מהליך פשיטת הרגל בו מצויים החייבים, מן הטעם כי חוב זה נוצר במרמה, ובהתאם לסעיף 69א(2) לפקודת פשיטת הרגל.
רקע עובדתי וטענות הצדדים בקצירת האומר
1. ביום 19.04.2014 ניתן צו כינוס כנגד החייב 1.
2. ביום 22.04.2014 ניתן צו כינוס כנגד החייב 2.
3. כעולה מהבקשה שלפני, במהלך שנת 2010 בקשו החייבים מהמשיב, שהינו אחיו של החייב 1, לחתום עבורם על ערבות אישית לצורך נטילת הלוואה מבנק אוצר החייל, וזאת לשם מימון הליך של אימוץ ילד בפונדקאות (להלן: "ההלוואה").
4. לטענת המבקש, במסגרת ניסיונם לשכנעו לחתום על הערבות האישית כאמור, הציגו החייבים בפניו מצג שווא בדבר מצבם הכלכלי האיתן, וטענו בפניו כי משרד הפרסום אותו הם מנהלים זכה בתקציבי פרסום של מעל מיליון ₪. כן טענו החייבים בפניו, כי אמו של החייב 2, אשר הינה אישה אמידה, תשמש גם היא כערבה לצורך ההלוואה.
5. אלא מאי? לטענת המבקש, מספר חודשים לאחר שחתם על הערבות האישית לטובת החייבים, קיבל המבקש מבנק אוצר החייל מכתב לערב ממנו עולה כי החייבים אינם עומדים בתשלומים החודשיים. לטענתו, לאחר שיחת בירור עם החייב 1, נענה המבקש כי מדובר בטעות טכנית. דא עקא, מספר חודשים לאחר מכן, קיבל המבקש לטענתו מכתב דומה מבנק אוצר החייל, ומאותו פרק זמן, לא הצליח המבקש ליצור קשר עם החייבים. בשלב זה החל המבקש לנקוט בהליכים כנגד החייבים, כאשר בנק אוצר החייל החל מצדו לנקוט בהליכי גבייה כנגד המבקש והחייבים. בנוסף נטען כי בסופו של יום התברר כי אמו של החייב 2 לא חתומה כערבה נוספת כנגד ההלוואה.
6. לטענת המבקש, לו היה יודע לאשורו את מצבם הכלכלי של החייבים עוד בטרם החתימה על הערבות אישית כלפיהם, כמו גם כי אמו של החייב 2 כלל אינה משמשת כערבה נוספת להלוואה, לא היה מסכים לכתחילה לחתום על כתב ערבות לטובת החייבים. בנוסף נטען, כי לו לפחות היה המבקש יודע כבר בעת קבלת המכתב הראשון לערב שהמציא בנק אוצר החייל על מצבם הכלכלי האמתי של החייבים, היה בידו לנקוט צעדים שיבטיחו כי לא ייקלע להסתבכותו הכלכלית עקב הערבות האישית כלפי החייבים.
7. זאת ועוד, נטען כי העובדה שהחייבים חדלו משלם את החזרי ההלוואה השוטפים זמן קצר לאחר נטילת ההלוואה, יש בה להעיד כי לא הייתה בכוונתם לשלמה מלכתחילה.
8. לתמיכה בבקשתו, צירף המבקש תצהיר, וכן העתק כתבה שיווקית שפורסמה באתר אינטרנט בתחילת שנת 2011, בדבר תקציב פרסום שקיבל משרד הפרסום שבניהול החייבים על הסך של 750,000 ₪ מאחד מבתי האופנה בארץ, והמצייר את משרד הפרסום כמשרד מוביל.
9. החייבים בתגובתם דחו את טענות המבקש. לגרסתם, החייבים מעולם לא הציגו מצג כלשהו בפני המבקש בדבר יכולתם הכלכלית. כמו כן, בעת חתימת ההלוואה סברו החייבים כי יהיה בידם לשלם את תשלומי ההלוואה במלואם, והם אכן עמדו בהחזרי ההלוואה במשך 16 חודשים, עד אשר החייב 2 לקה במחלה פסיכיאטרית במהלך חודש אוקטובר 2012, דבר שהוביל להידרדרות הכלכלית של משק הבית המשותף שלהם.
10. בכל הנוגע לטענות בדבר חתימת אמו של החייב 2 כערבה נוספת יחד עם המשיב, נטען כי לא היו דברים מעולם. כמו כן בכל הנוגע לטענה בדבר המכתב הראשון לערב שנשלח למשיב, טענו החייבים כי אכן היה מדובר בטעות טכנית של בנק אוצר החייל, שכן החייבים עמדו באותו המועד במלוא החזרי ההלוואה השוטפים.
11. לתגובתם צירפו החייבים מכתב דרישה מבנק אוצר החייל לפירעון ההלוואה מיום 10.4.16, ממנו עולה כי ההלוואה נלקחה ביום 03.10.2010, ואילו החייבים הפסיקו לשלם את ההלוואה מאמצע חודש פברואר 2012. תגובת החייבים נתמכה בתצהירו של החייב 1.
12. המבקש במסגרת תגובתו המשלימה טען בין היתר כי מעיון בבקשות החייבים להכריזם כפושטי רגל עלה כי לחייבים היו תיקי הוצל"פ פתוחים שהסתכמו בחובות של מאות אלפי שקלים לטובת בנקים שונים, וכי לא יעלה על הדעת שהמשיב היה מסכים לחתום על ערבות אישית לחייבים אילו הייתה מובאת לידיעתו עובדה זו. עוד ביקש המבקש בתגובתו המשלימה לערוך חקירה בדבר הכספים שנתקבלו במשרד הפרסום של החייבים עובר להליכי פשיטת הרגל.
13. לדעת הנאמן, יש לדחות את בקשת המבקש, שכן המבקש לא תמך את טענותיו העובדתיות בדבר מצג שווא באסמכתאות, כאשר הטענה כי החייבים לכתחילה לא התכוונה להחזיר את ההלוואה שנטלו אף הופרכה במכתב מטעם בנק אוצר החייל שצורף לתגובת החייבים, לפיו החייבים נשאו בתשלומי ההלוואה במהלך השנה וחצי הראשונות מיום נטילת ההלוואה.
14. הכנ"ר הצטרף לעמדת הנאמן.
15. ביום 22.11.2015 נערך דיון באישור תכנית פירעון בעניינם של החייבים, כאשר בנוגע לבקשה שלפני הוחלט כי ההחלטה בעניינה תינתן על בסיס כתבי הטענות ולאחר שיתקבלו כל התגובות לבקשה.
דיון והכרעה
16. עיינתי בבקשה ובעמדות הצדדים, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), להלן החלטתי;
17. כפי שעמד על כך הנאמן, על מנת להורות על החרגת חוב בהליך פשיטת רגל בגין מרמה (בהתאם לסעיף 69א(2) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כי לא יינתן הפטר בפשיטת רגל כלפי חוב שנוצר במרמה על ידי פשוט הרגל), על מגיש הבקשה בנטל להוכיח את טענותיו, בצירוף אסמכתאות.
18. ודוק, על בקשות המוגשות לבית המשפט של פשיטת רגל ,חלות תקנות סדר הדין האזרחי, וזאת בהתאם לתקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל התשמ"ה-1985, הקובעת כי "הוראות תקנות סדר הדין יחולו על הליכי פשיטת רגל, במידה שאינן סותרות הוראות תקנות אלה ובשינויים המחויבים לפי הענין". בנסיבות העניין שלפני, הרי שבקשת המבקש הינה למעשה "בקשה בכתב" המוגשת במסגרת הליך פשיטת רגל, וחלות עליה הוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, לרבות תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי יש לפרט בבקשה בכתב את כל טיעוניו של בעל הדין, בצירוף אסמכתאות ותצהיר.
19. לאחר שהפכתי והפכתי בבקשת המבקש, כמו גם בתגובתו לתגובת החייבים, לא מצאתי כי המבקש הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת טענת מצג השווא והמרמה. למעשה לא עלה בידיו לצרף ולו אסמכתא כלשהי שיש בה להעיד על מצג השווא שלכאורה הציגו החייבים בפניו, על מנת לשכנעו לערוב לחובם לבנק בערבות אישית. כך, אף לא הוצגה בפני כל אסמכתא התומכת בכך שהחייבים אכן טענו בפועל כלפי המשיב כי מצבם הכללי איתן, וזאת להבדיל מהכתבה הבודדת שצורפה, העוסקת בהצלחת עסק הפרסום של החייבים, אשר אינה מעידה בהכרח על מצג שווא שכביכול הוצג דה פקטו למשיב על ידי החייבים, כתבה אשר בכל מקרה נושאת תאריך המאוחר לתאריך נטילת ההלוואה. בדומה, לא הוצגה כל אסמכתא שיש בה לתמוך בטענה כי המשיב הסתמך על כך שאמו של החייב 2 תשמש אף היא כערבה להלוואה. המשיב לא צירף אסמכתאות לתמיכה בטענותיו גם במסגרת זכות התשובה שניתנה לו, גם לא לאחר שהודעתי לצדדים במסגרת הדיון מיום 22.11.2015 כי תינתן החלטה על בסיס כתבי הטענות.
20. מנגד, החייבים בתגובתם צירפו אסמכתא מבנק אוצר החייל, כי ההלוואה שולמה על ידם מיום נטילתה (03.10.2010) ועד לחודש פברואר 2012, קרי, ההלוואה שולמה באופן רציף במשך קרוב לשנה וחצי. עניין זה מחזק את טענת החייבים, כי בניגוד לנטען על ידי המבקש היה בכוונתם לשלם את ההלוואה באופן סדיר, עד להסתבכותם הכלכלית. בהקשר זה אעיר כי קיימת סתירה מסוימת בטענות החייבים לפיהן הידרדרותו הבריאותית של החייב 2 היא שהובילה לחדלות הפירעון של החייבים, שכן מהסמך שצירפו החייבים עולה כי תשלומי ההלוואה פסקו בחודש פברואר 2012, בעוד שלטענתם החייב 2 לקה במחלה הפסיכיאטרית רק בחודש אוקטובר/נובמבר 2011. ייתכן כי ניתן ליישב סתירה מסוימת זאת לאור מצבו הבריאותי של החייב 2 אשר החל להידרדר עוד קודם לכן, כעולה מתסקיר שהגיש הנאמן לתיק עובר לדיון מיום 22.11.2015, ומכל מקום, אינני סובר כי בעובדה זו יש כדי לתמוך בטענת המרמה לה טוען המבקש.
21. בכל הנוגע לטענת המבקש כי רק כעת נודע לו כי עוד עובר לשנת 2010, שנת נטילת ההלוואה, היו החייבים שקועים בחובות, הרי שמקובלת עלי טענת הנאמן ,כי אין בנתון זה כדי להצביע דווקא על מצג שווא שהוצג למבקש. גם אם אקבל את גרסת המבקש כי לא ידע על חובות החייבים קודם להלוואה, והגם שאקבל את הטענה כי לו ידע המבקש על חובות אלו, לא היה מסכים לחתום על ערבות אישית לטובת החייבים בעניין ההלוואה, הרי שעדיין אין בטענה זו כדי לבסס טענה שהחוב כלפי המבקש נוצר במרמה, תוך שהוצג למבקש מצג שווא באופן פוזיטיבי ,כי לחייבים יכולת כלכלית גבוהה, במטרה להתחמק מהחזר החוב ולגלגלו על כתפי המבקש.
22. נוכח האמור לעיל, משהמבקש לא צירף אסמכתאות התומכות הטענותיו, ומשלא הורם נטל ההוכחה, אני דוחה את בקשת המבקש.
23. תוכניות הפירעון אשר אושרו בדיון מיום 22.11.15 עומדות בתוקף .
24. אין צו להוצאות.