דיון והכרעה
20. הנתבעים נישאו ב-1997, לאחר המועד הקובע לתחולתו של חוק יחסי ממון, 1.1.74. בנושאים המוסדרים בחוק לא חלה, איפא, חזקת השיתוף אשר נהגה במשפטנו עד לכניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון [ר' למשל: ע"א 3002/93 - יעקב בן-צבי נ' מיכל סיטין פ"ד מט(3), 5 (12/11/1995), ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, פ"ד מו(5) 661] .
סעיף 3 לחוק יחסי ממון קובע כי בני זוג שלא ערכו הסכם יחסי ממון שאושר על ידי בית המשפט יחול עליהם "הסדר איזון משאבים" לפי האמור בחוק. סעיף 4 לחוק נותן עדיפות לדיני הקניין הרגילים במהלך הנישואין וקובע כך:
אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני.
סעיף 5 לחוק קובע כיצד ומתי יחולק הרכוש בין בני הזוג:
"5. (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.
(ב) בפקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג יבואו, לענין הזכות, לאיזון המשאבים, יורשיו במקומו.
(ג) בסעיף זה, "כלל נכסי בני הזוג" – לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות.
לפי ההסדר האמור בחוק יחסי ממון, הבעלות בנכסים של בני הזוג, בהיותם נשואים, נלמדת מדיני הקניין הרגילים. לכאורה, נכסים הרשומים על שם אחד מבני הזוג, גם אם נרכשו במהלך שנות הנישואין שייכים לבן הזוג על שמו הנכס רשום בלבד ולנישואין אין השפעה קניינית על הבעלות בנכסי הזוג, הכל עד למועד פקיעת הנישואין בגירושין או התרתם.
יוער כי בנוסחו הראשון של החוק היה נוסחו של סעיף זה שונה, ולא כלל אפשרות של "התרת נישואים" אלא פקיעתם בגירושין בלבד לצרכי חלוקת הרכוש לפי הסדר איזון משאבים. בתי המשפט זיהו את הבעייתיות בנוסח החוק האמור והעובדה שהוא עשוי להקנות לבן הזוג על שמו רשום הרכוש את הכוח לסחוט את בן הזוג השני עד להסכמה לגט ולחלוקת הרכוש המיוחלת. השאלה האם ניתן להחיל את הלכת השיתוף באופן סימולטאני לתחולת חוק יחסי ממון כדי למנוע מצבים כאמור עלתה לדיון בהרחבה בעניין יעקבי [ע"א 1915/91 יעקבי נ' יעקבי פ"ד מט(3) 529 (1995)], שם נקבע בדעת הרוב כי אין תחולה סימולטאנית לשני הדינים. עמדה זו קיבלה חיזוק בפסיקה המאוחרת [למשל: רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175, 180 (2002)]. על מנת למנוע את תוצאת הלוואי הלא רצויה שאפשר החוק, חוקק בשנת 2008 תיקון 4 לחוק יחסי ממון, ונוסף לו בין היתר סעיף 5א: