מסקנה
31. הנתבעים רשומים כנשואים, הם מתנהגים כזוג נשוי המנהל משק בית משותף בבית מושא הליך זה. לא שוכנעתי כי הבית נרכש ממקורותיה הפרטיים של הנתבעת. הרושם הוא כי מקור הפרנסה המרכזי של הנתבעים הוא חברת הנדל"ן איליה שירת הים. רכישת הבית בוצעה מכספי חברה זו, הנסמכת בין היתר על כישוריו הייחודיים של הנתבע בתחום מכירות בנדל"ן, כך ניתן ללמוד גם מדברי הנתבעת [פט. בעמ' 73-74, 99].
הנתבעים מנהלים חיי משפחה בבית מושא הליך זה והוא בפועל רכוש משותף של שניהם. בנסיבות האמורות, מסקנה לפיה הנתבעת צוברת רכוש וממון רב הרשומים על שמה בלבד בעוד הנתבע טוען להיותו חסר כל כלפי נושיו מעלה חשש לפעולה חסרת תום לב הנוגדת את תקנת הציבור מצידם של הנתבעים, ובאופן שכל כולו מיועד להברחה של נכסים מנושיו של הנתבע.
סעד
32. אני קובע, כי בניגוד לרישום במרשם המקרקעין ובמשרד הרישוי, הבית והרכב מושאי הליך זה הם בבעלות משותפת של הנתבעים ובחלקים שווים ביניהם, כאשר שניהם משרתים את חייהם המשותפים . אני נותן בזאת סעד הצהרתי בהתאם לנוסח המבוקש בעתירות כתב התביעה, ולפיו לנתבע מחצית מזכויות הבעלות הרשומות ע"ש אשתו, הנתבעת, בבית מגורים אשר ברח' אצ"ל 35, הרצליה פיתוח, הידוע כגוש 6668 חלקה 1187; וכן מחצית הזכויות ברכב מסוג פורשה מ.ר. 9830171 הרשום אף הוא ע"ש הנתבעת. הסעד הזמני שניתן על-ידי במסגרת ההליך הנוכחי יהפוך לקבוע. הסעדים הנוספים הדרושים לצורך ביצוע פסק הדין יינתנו על ידי רשם ההוצאה לפועל, במידת הצורך ולפי עתירה של בעל דין מעוניין.
אני מחייב בזאת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הוצאות המשפט (כולל אגרות תביעה והוצאות הקלטת פרוטוקול הדיון ותמלולו, במלואן) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט, וכן בנוסף שכ"ט עו"ד בסך 38000 (שלושים ושמונה אלף) ₪, להיום.
ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ה, 09 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.