סוף דבר
32. מן התמונה שנגלתה לעינינו, אגב בירורה של עתירה זו, עולה כי הוועדה לאישור הסכמים עושה, ככלל, את עבודתה במקצועיות, בתבונה וברגישות. בצדק מציינים המשיבים כי ההצלחה שהושגה עד כה ביישומו של החוק מאז נחקק לפני כחמש-עשרה שנים, והיעדר התקלות בהפעלתו, במטריה כה רגישה ומורכבת, נזקפים בין היתר למצויינותה של הוועדה.
במקרה הנדון, הגענו למסקנה כי נפל פגם בהליך שנתקיים בעניינם של העותרים. קבענו כי העובדה שלבני-הזוג שלושה ילדים ביולוגיים יכול שתהווה שיקול לגיטימי במסגרת שיקול-הדעת הנתון לוועדה, אולם אין היא יכולה לשמש אמת מידה חותכת, שדי בה כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף, כפי שנעשה במקרה זה. ההכרעה בעניינם של העותרים צריך שתעשה לגופם של דברים, תוך הקפדה על הליך הבדיקה שקבע המחוקק. גם החשש אותו חוזרים המבקשים ומעלים, לפיו הגדלת הביקוש לאמהות נושאות באמצעות הרחבת מעגל המבקשים להשתמש בשירותיהן, יגביר את פוטנציאל הניצול של נשים המציעות עצמן לשמש כפונדקאיות ויצמצם את אפשרות המימוש של הזכות להורות על ידי זוגות חשוכי ילדים – נותר בשלב זה בגדר חשש ערטילאי, שאינו יכול להצדיק את דחיית הבקשה על הסף. עוד מצאנו לציין בהקשר זה, כי דווקא העובדה אותה מציינים המשיבים, לפיה במשך שנות קיומו של החוק הוגשו רק שתי בקשות לאישור פונדקאות בידי הורים לשלושה ילדים, מהווה ראיה חזקה כנגד החשש שאישור בקשות כאלה יביא, בשלב זה, ל"פריצת הסכר". מן הראוי, אפוא, כי הוועדה תבחן את בקשתם של העותרים בדיקה פרטנית, תוך התייחסות למכלול הנסיבות הספציפיות הרלבנטיות לעניינם.
33. אשר על כן מוצא בזאת צו החלטי המבטל את החלטת המשיבים לדחות על הסף את בקשת העותרים להתחיל בהליך של מציאת אם פונדקאית והתקשרות בהסכם עמה, והמאפשר לעותרים למצוא אם פונדקאית ולהתקשר עמה בהסכם שיובא לבחינת הוועדה בהתאם לחוק.
משנה לנשיאה
השופט הנדל:
אני מסכים לחוות דעתו של חברי המשנה-לנשיאה א' ריבלין על כל נימוקיה.
השילוב בין "חלום ההורות", הבא לביטוי במצווה הראשונה שהוטלה על האדם הראשון – פרו ורבו – לבין הטכנולוגיה "פורצת הדמיון" של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, מציב אתגר רגיש ומיוחד מאין כמוהו בפני המחוקק. כך בניסוח חוק דוגמת אישור הסכמים לנשיאת עוברים לפי חוק ההסכמים, וכך ביישומו על ידי הוועדה הממונה.
כאמור, לנוכח תנאי החוק, לא היה מקום לדחות את בקשת העותרים על הסף. יש לשקול את הבקשה תוך התייחסות לא רק למקרה הפרטני אלא אף ביחס למלוא התמונה, לרבות מספר הבקשות שהוגשו על ידי בני זוג על פי החוק האמור, לשם הבאת צאצא ראשון או שני לעולם, וכן כמות הבקשות להבאת ילד שלישי או רביעי לעולם. כמובן, שיקול אחרון זה אינו מכריע, אך ייתכן ויהיה רלוונטי גם הוא. זאת לצד השיקולים הרלוונטיים האחרים, ורבים המה.