פסק דין מתוקן
לפי החלטה מיום 18.8.19
לפנינו תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ומענק פרישה.
המחלוקות העיקריות לפנינו הינן –
• האם ההחלטה על דבר הפיטורים התקבלה טרם קיום שימוע כדין?
• האם התחייבה הנתבעת ללא תנאי לשלם לתובע מענק פרישה בן שתי משכורות?
השתלשלות העניינים:
1. הנתבעת, הינה חברה העוסקת בתכנון, פיתוח וייצור בתחום התעופה והיא חברה מקבוצת אלביט מערכות.
2. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 5.7.09 ועד 31.12.17 כמנהל תכניות.
3. ביום 17.10.17, נמסר לתובע זימון לשימוע ליום 22.10.17, לאור כוונת הנתבעת לפטרו עקב שביעות רצון נמוכה מתפקודו כמנהל תכנית. במכתב הזימון לשימוע נרשמו הנימוקים שלהלן: קושי בניהול תקשורת מול לקוח, קושי בהשגת יעדים ואבני דרך בתכנית והיעדר מחויבות כמצופה ממנהל תכנית.
4. ביום 19.10.17 קיים מנכ"ל הנתבעת –מר דוד וידן (להלן: "מר וידן") שיחה אישית עם התובע – לבקשת התובע (להלן: "השיחה הראשונה"). בשיחה ביקש התובע להבין את הסיבות מאחורי ההחלטה לזמנו לשימוע. התובע שטח את טענותיו כנגד זימונו לשימוע באופן מפורט, תוך כדי קריאה מדף שהכין מראש. בנוסף ביקש התובע לבחון אפשרות הישארותו בעבודה בתפקיד אחר.
5. השימוע אליו הוזמן התובע ליום 22.10.19 לא התקיים במועד מחמת מחלת התובע בה שהה מיום 22.10.17 עד יום 14.11.17.
6. ביום 23.10.07 גב' פריטי – פינגולד – מנהלת משאבי אנוש (להלן: "גב' פריטי-פינגולד"), כתבה לתובע כי לאור מחלתו הוא רשאי להשלים טיעונים בכתב, נוסף על אלו שהעלה בפגישה מול מר וידן, וזאת, על מנת להשלים את הליך השימוע. התובע השיב כי הוא מעוניין לקיים את הליך השימוע כהלכתו.
7. ביום 8.11.17 התקיימה שיחה אישית נוספת בין התובע למר וידן. השיחה התקיימה ביוזמת מר וידן אשר רצה לזרז את הליך השימוע לאחר שזה נדחה כבקשת התובע מספר פעמים. בשיחה שוב העלה התובע את טענותיו בנוגע לזימונו לשימוע והנימוקים שלטענתו מחייבים השארתו בתפקיד. בסוף השיחה סוכם כי ייקבע מועד לשימוע בשבוע שלאחר מכן.
8. ביום 15.11.17 התקיימה שיחת השימוע בפני מר וידן וגב' פריטי- פינגולד, זאת לאחר שמועדה נדחה, כאמור, עקב מחלת התובע. בשימוע הקריא התובע את דבריו מן הכתב, השלים טיעונים בעל פה ובמענה לשאלות שנשאל.
9. ביום 1.12.17 קיבל התובע את מכתב הפיטורים נושא תאריך 30.11.17, בו נרשם כי ככל שלא ימצא עבודה אחרת, יוענק לו מענק פרישה בגובה שתי משכורות, לפנים משורת הדין.
10. ביום 15.12.17 פנה התובע למר וידן בבקשה לשקול את החלטתו שוב ולתת לו הזדמנות נוספת. גב' פריטי- פינגולד השיבה למכתב ביום 21.12.17. היא הסבירה לתובע את הליך סיום העסקתו ואת התנהלות הנתבעת כלפיו. בסיפא של מכתבה בקשה גב' פריטי- פינגולד מהתובע לאשר את הסיכום לעניין המענק המיוחד בגובה שתי משכורות במקביל לחתימתו על כתב ויתור תביעות, זאת כדי שתעביר לידיו את המסמך המתאים והתשלום.
11. בעקבות תשובת גב' פריטי- פינגולד פנה התובע ביום 24.12.17 לגורמים בכירים בחברת אלביט, מר דיוויד בלוק-טמין סמנכ"ל ויועמ"ש במטה החברה ואחראי על תחום האתיקה וממשל תאגידי ומר בצלאל מכליס נשיא אלביט, כדי לשקול שנית את החלטת הפיטורים, לעצור את ההליך ולבחון את השתלבות התובע בקבוצה (סעיף ו' n לנספח ח' -תצהיר גב' פריטי- פינגולד).
12. בהתאם להנחיית מר בלוק- טמין, נפגשה גב' גורדון – סמנכל"ית משאבי אנוש בקבוצת אלביט עם התובע ביום 28.12.17, לבחינה נוספת של ההחלטה לפטרו. מר בלוק- טמין גם שוחח עם התובע.
13. גב' גורדון שמעה את מלוא טענות התובע הן בעניין ההחלטה לפטרו והן בעניין בקשתו לאפשר לו לחפש תפקיד חלופי באלביט תוך כדי הישארותו בחברה (נספח ט' לתצהיר גב' פריטי- פינגולד). גב' גורדון הדגישה בפני התובע כי הליך הפסקת עבודתו לא היה על רקע אישי, אלא חוסר שביעות רצון מתפקודו. התובע קיבל מספר משובים על כך, תפקודו לא השתפר, לכן הוחלט לסיים עבודתו.
14. ביום 31.12.17 הסתיימו יחסי העבודה.
15. הנתבעת ניסתה לעזור לתובע בחיפוש תפקיד חלופי בקבוצת אלביט וארגנה לתובע שני ראיונות לבחינת אפשרות לשבצו במשרה אחרת. התובע נפגש ביום 28.11.17 עם גב' אלרואי – סמנכלי"ת משאבי אנוש חטיבת כלי טיס, וביום 4.12.17 נפגש עם גב' ששון אטין – מנהלת משאבי אנוש בכרמיאל . שתי הפגישות לא הניבו פירות.
16. מענק הפרישה בגובה שתי משכורות לא שולם לתובע עקב סירובו לחתום על כתב ויתור והיעדר תביעות.
17. ביום 29.5.18, פתח התובע בהליך דנן.
18. מטעם התובע הוגש תצהירו. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר וידן ושל גב' פריטי-פינגולד. הצדדים ניהלו הליך משפטי מלא ודיון ההוכחות התקיים ביום 27.3.19. (להלן: "דיון ההוכחות). לאחר הגשת סיכומי הנתבעת ביום 23.5.19 – התיק הועבר למתן פסק דין.
פיטורים שלא כדין
טענות הצדדים
19. טענתו המרכזית של התובע כי מר וידן קיבל החלטה לפטרו טרם קיום השימוע, מטעמים שאינם ענייניים, וכי השימוע עצמו נוהל כ"טקס" כדי לצאת כדי חובה ולא מתוך רצון אמיתי וכן לשמוע את התובע. עוד טען כי התנהלות הנתבעת לא הייתה כדין כאשר לא לקחה הישגיו בחשבון, העובדה כי לא נמצא דופי בהתנהגותו, גילו הנושק לחמישים וכי היה מוכן לקבל על עצמו כל עבודה אצל הנתבעת.
20. הנתבעת טענה מנגד כי קיימה את הזכות לשימוע ואף מעבר לכך. לטענתה, ניתנו לתובע שלוש הזדמנויות לשטוח טענותיו טרם קבלת ההחלטה הסופית לפטרו. התובע הופיע לישיבת השימוע והודה בעצם התייצבותו כי ראה בשימוע הזדמנות כדי להניע את הנתבעת מכוונתה לפטרו, כך שברור כי ההחלטה לא התקבלה מראש. עוד הצביעה הנתבעת על כך שהתובע העלים בחוסר תום לב כי ביצע פניות לגורמים בכירים אצלה לאחר פיטוריו כדי לבטלם ואף נערך הליך נוסף לפני הסמנכלי"ת הבכירה ביותר בקבוצת אלביט בו שטח טענותיו. לחילופין טענה, אם וככל שיימצא כי היה פגם בשימוע , הרי ניתן לראות בהליך שנעשה לאחר פיטורי התובע ריפוי הפגם – כאשר הציג טענותיו ונבחנה שוב ההחלטה באם לפטרו.
היריעה המשפטית
21. אין חולק כי זכות השימוע הינה זכות יסוד ומהותית המקנה לעובד אפשרות להציג טענותיו טרם ההכרעה הסופית מקום בו המעסיק שוקל לסיים את העסקתו. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"ע 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448, 455 (7.1.2003) –
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה. ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו." [ההדגשה הוספה].
22. לעניין פגמים בהליך השימוע, נפסק כי לא כל פגם בהליך השימוע ראוי ליתן פיצוי בעדו ויש לבחון כל מקרה ונסיבותיו הוא –
"על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו" .
דיון והכרעה
23. המחלוקת לעניין תקינות הליך הפיטורים מתנקזת לשאלה אחת – האם הנתבעת קיבלה החלטתה הסופית טרם קיום שיחת השימוע ביום 15.11.17.
24. ייאמר כי לא מצאנו לנכון להידרש לטענות התובע כי פיטוריו היו מטעמים שאינם ענייניים משלא טען זאת בכתב התביעה, בתצהירו או בפתח סיכומיו בהגדרת השאלות שבמחלוקת. מקובלת עלינו טענת הנתבעת להרחבת חזית.
25. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בפנינו, לרבות התמלולים עליהם השליך התובע יהבו, הגענו לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהליך השימוע כפי שיבואר להלן.
26. להוכחת עמדתו, התובע הציג את תמלולי שתי השיחות שאוזכרו לעיל , והפנה לאמרות מר וידן, המעידות, לשיטתו, כי טרם השימוע החליט לפטרו. מנגד, מעבר לטענותיה כי התובע ביים את השיחות כהכנה להליך זה, הנתבעת הסבירה את אמרות מר וידן, ככאלו שנאמרו על רקע ההבחנה בין 'כוונה מוחשית לפטר' ל'החלטה סופית לפטר'. לתמיכה הפנתה הנתבעת לבר"ע (ארצי) 1340/01 עו"ד הובר – מדינת ישראל (4.6.02) וכן לע"ב (ב"ש) 1841/06 עו"ד רפי הובר – מדינת ישראל – פרקליטות מחוז דרום (25.12.07).
27. הלכה למעשה - מצאנו טעם בדבריה של הנתבעת. אכן, לא הייתה מזמנת את התובע לשימוע אילולא התגבשה הכוונה לפטרו. הפרשה אליה הפנתה אותנו עסקה בהעברת רשם מתפקידו עפ"י בקשת הנשיא אדלר (כתוארו אז) וביקורת שיפוטית על ההליך המינהלי וההפניה של הנתבעת אליה הייתה כדי להדגים כי – אם הפיטורים לא היו עומדים על הפרק, התובע לא היה מוזמן לשימוע.
28. בבש"א 2266/01 הובר – מדינת ישראל , טען עו"ד הובר כי משהנשיא אדלר (כתוארו דאז) ביקש לסיים העסקתו, הרי שיש לראות בו פסול מלקבוע קביעה בעניינו – ואין לקיים השימוע לפניו. בהחלטה מיום 29.6.01 (אושרה בארצי בבר"ע 1360/01), דחתה כב' השופטת בדימוס דיתה פרוז'נין מבית הדין האזורי בירושלים טענתו, תוך שהיא קובעת את הדברים הבאים:
"טוען המבקש כי הנשיא אדלר חרץ את דינו עוד בטרם שמע את עמדתו של המבקש, ובטרם נערך לו שימוע, וכי מדובר בכשל עמוק של המערכת.
כאשר בפיטורים מדובר, נערך השימוע, מטבע הדברים אך ורק לאחר שהתגבשה כוונה מוחשית לפטר את העובד, וכאשר הממונה סבור כי אין להמשיך עוד את עבודתו. השימוע נערך על ידי מי שלו הסמכות לפטר, לאחר שכבר התגבשה הכוונה לפטר את העובד לכלל החלטה, אם גם לא החלטה סופית. על כן, עצם העובדה שנכתבו מכתבים, והובהר בהם כי יש בדעתו של הנשיא אדלר להפסיק את מינויו של המבקש, אינם פוסלים אותו, לכאורה, מעריכת שימוע. ההיפך הוא הנכון: מאחר שהנשיא אדלר הוא בעל הסמכות להחליט, והוא זה העומד לקבל את ההחלטה בעניינו של המבקש, יש לערוך את השימוע דווקא לפניו, כדי שישמע מכלי ראשון - מפי המבקש עצמו - מהי גרסתו. לא הובאו בפנינו, לכאורה, טעמים המצדיקים את הבקשה לאסור על הנשיא אדלר מלהידרש לשאלת ביטול מינויו של המבקש, ולהעביר את הסמכות ליתן החלטה בעניין זה לאדם אחר ".
29. מטרת השימוע, כאמור, ליתן לעובד שעלה הרצון לפטרו, הזדמנות לטעון ולשנות את דעת המעסיק – כשהפיטורים הם שעומדים על סדר היום. בהנחה והשימוע מתקיים לפי הכללים – בנפש חפצה ואוזן קשובה והעובד מצליח לטעון ולהעביר את מקבל ההחלטה לצידו, אפשר וההחלטה שתתקבל תהא בסופו של דבר לטובתו.
30. עם זאת, יש לשים לב כי הפסיקה אליה הפנתה אותנו הנתבעת עוסקת בבחינת הגורם האמון על קיום השימוע. לעניין זה הוסיף כב' השופט בדימוס רבינוביץ' כי "הדרך הטובה והמועילה במקרה זה היא להשמיע את הדברים ישירות בפני מי שאמור לחרוץ את גורל הרשם ולא להעביר את הדברים דרך מסננת של אחרים, שעלולה לשנות ממקוריות הדברים ולפגוע באיכותם".
במקרה דנן התובע השמיע את טענותיו במספר הזדמנויות הן בפני מר אבידן מנכ"ל החברה בצורה בלתי אמצעית והן בפני גורמים בכירים נוספים באלביט כפי שיפורט להלן:
השיחה הראשונה
31. השיחה הראשונה התקיימה על פי בקשת התובע להקדים את השימוע יומיים לאחר זימונו. במעמד השיחה, עקב אי מוכנותו לשימוע ביקש התובע להמיר את השימוע לשיחה אישית (ראו עמ' 12 ש' 26 עד עמ' 13 ש' 2). עיון בתמלול השיחה מלמד כי מר וידן אכן סבר בתחילת השיחה שזו תהיה שיחת שימוע. לאחר בקשת התובע לקיים שיחה אישית במקום שימוע הגיב מר וידן " אז אני, אני לא יודע מה יהיה עכשיו בשיחה שהוא שונה משימוע , אבל בסדר" ( עמ' 2 ש' 12 לתמלול שיחה 1). התובע שטח את טענותיו בהרחבה תוך כדי קריאה מדף מוכן מראש. דברי התובע גרמו לתהיית מר וידן אם הם בשימוע או לא בשימוע (עמ' 9 לתמלול ש' 3).
32. השיחה במהותה דמתה לשיחת שימוע- השיחה סובבה את נושא הפיטורים, בתחילתה פירט התובע את העילות והנימוקים מדוע שלא לפטרו וגם הציג טרוניותיו במישור האישי כנגד איתן מנהלו הישיר. התובע דרש תשובות לסיבת הפיטורים והעלה הצעות למצוא לו תפקיד אחר. מר וידן בתורו התייחס למלוא שאלות התובע בענייניות.
33. התובע חזר ושאל על סיבת זימונו לשימוע. מר וידן הבהיר לתובע כי זה עניין של התאמה למה שהנתבעת מצפה צריכה ורוצה (עמ' 7 לתמלול ש' 5-6 , עמ' 19 ש' 12-15, עמ' 19 ש' 23-26). בתשובה לשאלת התובע אם ניתן להעביר אותו לתפקיד אחר השיב מר וידן כי שילוב התובע בתפקיד אחר נבחן ולא נמצא עבורו מקום שיכול להשתלב בו ויהיה גם ראוי לו.
34. דברי מר וידן בתגובה לבקשת התובע לתת לו לחפש לעצמו תפקיד אחר "בסאיקלון זה לא יקרה" ובהמשך בסאיקלון הם לא רואים תפקיד בשביל התובע- נאמרו בעקבות האופציה שהעלה התובע להעברתו לתפקיד אחר. את המשפט "עכשיו את זה הייתי צריך להגיד לך אחרי השימוע" יש לקרוא בכפוף לבלבול שחש מר וידן במהלך השיחה, כעולה מהתמלול, בדבר מהותה - שימוע או לא. ראו לעניין זה דברי מר וידן- " לא, אבל אני לא מבין מה יהיה בשימוע, אלכס, אתה מבין, אני אומר לך עוד פעם, לכן אני אומר לך עוד פעם" (עמ' 12 לתמלול ש' 4). נוכח התעקשות התובע לקיים שיחת שימוע מסביר לו מר וידן כי " אתה לא מבין נכון את השימוע, שימוע זה הבמה שלך להגיד את מה שאמרת עכשיו, זה, זה " (עמ' 12 לתמלול ש' 12).
35. יש להבין את הסיטואציה. מדובר בעובד בכיר – מנהל תוכניות – המודע לזכויותיו ולמהות ההליך. השיחה התנהלה על פסים פתוחים ולוותה בנימה אישית יותר משימוע כהלכתו, תוך שהתובע שואל את מר וידן שאלות חד משמעיות אשר מקריאתן עולה החשד כי הדבר נעשה באופן מכוון. התובע שאל שוב ושוב את מר וידן שאלות סגורות תוך ניסיון לגרור אותו בלשונו 'זאת אומרת שכבר החלטת שאני מפוטר?' ובאותו עמ' שורה 21 'מתוך כוונה שאנחנו הולכים לפטר אותך?' – ובשורה 28 'אבל עוד פעם, אתה בא ואומר שאתה כבר החלטת עוד לפני ששמעת את השימוע' (ההדגשות אינן במקור) ואלו רק דוגמאות ספורות.
36. מר וידן חזר והסביר כי עוד לא החליט. ההחלטה לזמן לשימוע באה בעקבות פניית איתן המנהל הישיר. בשימוע ניתנת הזדמנות לתובע להגיב להחלטה להפסיק את עבודתו ולאור מה שישמע יקבל החלטה (עמ' 15 ש' 13-17).
37. על כך יש להוסיף את חילופי הדברים בעמ' 16 לתמלול שיחה 1 שורה 4, שם התובע אומר "אתה בא ואומר שהשימוע הזה הולך לפיטורים עוד לפני שהתקיים". לכך השיב מר וידן כי "לא, לא לפני שהוא התקיים, אלכס, תקשיב, אתה מבין שיש פה, למה אני אמרתי לך שהשיחה הזאתי שיחה קצת מוזרה, כי אני לא בסיטואציה עכשיו של לבוא ולהגיד לך דברים שונים ממה שאיתן אמר מפני שאני שותף למה שאיתן אומר".
השיחה השנייה
38. כאמור, לאחר שהתובע לא התייצב לשימוע ביום 22.10.17, כהסכמתו עם מר וידן בשיחה הראשונה והליך השימוע קרטע עקב מחלת התובע, יזם מר וידן שיחה נוספת עם התובע כדי לקדם את ההליך.
39. במהלך השיחה השנייה מיום 8.11.17 , נראה כי מר וידן אכן רצה לסיים את הליך השימוע בצורה מוסכמת, מתואמת ומכובדת (עמ' 4 ש' 12). הוא הרגיש שההליך לא מתקדם וזה לא טוב לשני הצדדים. מדברי התובע עולה החשש שלו להגיע לשימוע כי להבנתו בסופו של דבר הוא ילך הביתה (עמ' 3 לתמלול שיחה 2 ש' 19-20). סיטואציה זו תוארה על ידי מר וידן כמשחק חתול ועכבר (עמ' 4 לתמלול ש' 12-14). התובע רוצה שימוע אך לא מקיים אותו ( עמ' 5 ש' 2).
40. השיחות עם התובע היו ארוכות ובשתיהן השימוע והפיטורים האפשריים היו על הפרק. השיחה הראשונה ארכה כמעט 40 דקות, השניה – כחצי שעה - נערכה במקום מפגש בלתי פורמאלי – בית קפה – והוקלטה, על אף בקשת מר וידן שלא לעשות כן ותוך הסתרת הדבר ממנו, מה שמציג דברי התובע בתמלולים באופן מסוייג. יש לאמור כי בתמלולים עצמם פעמים רבות נרשם כי התובע 'מהמהם' לשמע דבריו של מר וידן ומקטעים מהשיחה לא תומללו ונרשם 'לא ברור' , מה שמחייב התייחסות מסויגת לדברי התובע שידע שהשיחה מוקלטת.
41. לגבי השיחה השניה יוער כי מצאנו טעם לפגם בעת שהתובע הקליט את השיחה על אף בקשתו המפורשת של מר וידן לא לעשות כן. ייאמר כי דחינו הסבר התובע באשר לכך שלא הבין כי מר וידן מבקש ממנו שלא להקליט את השיחה ואף החוסר בתמלול לעניין זה היה תמוה מאוד, כך שאין לנו אלא לזקוף זאת לחובתו .
42. תמוה בעינינו כי, חרף אמירת התובע – שאיתן ומר וידן מוטים נגדו (עמ' 22 לתמלול שיחה 1 ש' 17) ביקש שאיתן ישב בשימוע. עוד שמנו את הדגש לכך שבסוף השיחה הראשונה התובע עמד על כך שהשימוע ייערך מול מר וידן . היינו, לאחר 35 דקות שיחה בהן ניסה להניע את מר וידן מקיום השימוע ולאחר שהבין שמר וידן עיקש בדעתו כי השימוע יתקיים ופיטוריו עדיין עומדים על הפרק, עדיין התובע ביקש כי השימוע יערך מול מר וידן – מי שכבר אז, לטענת התובע, גיבש ההחלטה לפטרו – והדברים מדברים בעד עצמם.
43. התמיהה גוברת לאור הכתוב במכתבי התובע לגורמים בכירים באלביט בהם תואר הליך הפיטורים כ"לינץ' או "סגירת חשבונות אישיים".
44. הרושם שמתקבל מהתנהלות התובע אחד משניים: התובע חיפש לפגום בהליך השימוע כדי לפסול אותו או שהתרשמותו מרוח הדברים במהלך שתי השיחות, למרות שזו לא משתקפת ממילות התובע בתמלולים, כי בזמן אמת מר וידן לא היה נעול בדעתו.
45. האמור מקבל משנה תוקף נוכח הצעת מר וידן לתובע נוכחות אנשים נוספים בשימוע או הליכה לאינסטנציה יותר גבוהה ממנו. חרף כל האמור סירב התובע להצעת מר וידן.
46. כבר בשלב זה ניתן לומר כי לדעתנו, מהות השימוע התקיימה כבר בשיחה הראשונה. התובע ידע מה הטענות כלפיו ושטח לפני הגורם בר הסמכות טענותיו בקפידה, תוך ניסיון להניא אותו מקבלת החלטה סופית לגבי פיטורים. כבר באותו מעמד, תכלית השימוע התגשמה, גם אם לא באופן פורמאלי אזי בפועל .
שיחת השימוע
47. כשבוע לאחר השיחה השניה התקיים השימוע – גם בו שטח התובע טענותיו ואליו הגיע במטרה לשנות את רוע הגזירה, כעדותו היא ועל אף שכבר, להבנתו, טרם קיום השימוע, מר וידן הוא שעמד מאחורי הרצון לפטרו, עדיין לא ביקש כאמור כי השימוע ייערך לפני בר סמכות אחר .
שימוע בפני גורמים בכירים
48. בסיכומו של ההליך ולאחר פניה ליועמ"ש ולנשיא אלביט, הגיע התובע לסמנכלי"ת משאבי אנוש גב' גורדון ואף לפניה שטח טיעוניו.
לסיכום
49. מהתמונה בכללותה, עולה כי מר וידן הגיע לפגישות עם התובע מתוך הבנה כי התובע לא מתפקד כראוי בתפקיד הניהולי בו כיהן וכי ברמה האישית, הוא מתקשה להסתדר עם מנהלו האישי ואף עם לקוחות ולאור האמור הוחלט ליזום את הליך השימוע. עם זאת, אנו סבורים כי אין בכך כדי להסיק שמר וידן החליט בטרם שמע את התובע כי התובע יפוטר באופן סופי.
50. מר וידן חזר מספר פעמים בשתי השיחות כי בהליך השימוע ניתנת לתובע הזדמנות להציג את טענותיו ולנסות לשכנע אותו להשאיר אותו בתפקידו. מר וידן הדגיש כי ההחלטה הסופית היא של אלביט (עמ' 8 לשיחה שנייה ש' 16). לדעתנו במהלך שתי השיחות, מר וידן גילה אמפתיה כלפי התובע והביע רצון לעזור לו.
51. מר וידן שמע את כל טענותיו של התובע כנגד פיטוריו, כך שאין הצדקה לטענות התובע כי ההחלטה נתקבלה לפני שטענותיו הושמעו ושהליך הפיטורין היה שלא כדין. הנסיבות עצמן – העובד הוא מנהל בכיר שנפגש עם המנכ"ל לשתי שיחות אישיות, תוך התחמקות מסוימת מקביעת מועד לשימוע ובד בבד מציג טיעוניו כנגד פיטורים בכל הזדמנות. הרי בשיחה הראשונה מר וידן סבר כי התובע מעוניין לקיים את השימוע באופן פחות רשמי, לאחר מכן התובע חלה והשימוע שנקבע בוטל. בסופו של דבר השימוע קוים שלושה שבועות לאחר המועד המקורי ורק לאחר שיחה אישית נוספת. בנוסף לשיחות אלו קוימו שני הליכי שימוע נוספים – שימוע בפני מר וידן וגב' פריטי- פינגולד ביום 15.11.17 ושיחה נוספת מול גב' גורדון סמנכ"לית משאבי אנוש בקבוצת אלביט.
52. אין ספק כי בכך מיצה התובע עד תום את זכותו לשימוע. אילו היה פגם כלשהו בהליך כטענת התובע- מה שקבענו שאין, השימוע בפני גב' גורדון ריפה פגם זה.
53. עוד התרשמנו כי הנתבעת אכן הייתה כנה בניסיונותיה לאתר עבור התובע משרה חלופית – נקבעו עבורו פגישות עם הגורמים הרלוונטיים, אף שניתן היה לשלוח את התובע לחפש לבד משרות פנויות. מעבר לכך, הובטח לתובע מענק נכבד אם לא ימצא משרה באלביט.
54. אשר על כן, אנו דוחים את דרישתו של התובע לסעד בגין פיטורים שלא כדין.
מענק הפרישה
55. במכתב הפיטורים מיום 30.11.17, נרשם כך – "במידה ולא יימצא עבורך תפקיד באלביט, החברה תעניק לך לפנים משורת הדין מענק פרישה מיוחד בגובה שתי משכורות חודשיות".
56. טוען התובע כי יש לראות את התחייבות הנתבעת במכתב הפיטורין לגבי מענק הפרישה כהתחייבות שאינה כרוכה בתנאי לבד מכך שלא ימשיך לעבוד אצלה ולא הייתה יכולה להתנות המענק, בדיעבד, בחתימה על כתב ויתור. עוד טוען כי הנתבעת לא הוכיחה כי קיים נוהג להחתים את עובדיה על כתב וויתור וסילוק כנגד תשלום מענק פרישה ונמנעה מלהביא עדים ו/או ראיות להוכחת הנוהג הנטען – לפיכך יש להחיל את הכלל לפיו הימנעות צד מלהביא ראיה ייזקף כנגדו.
57. הנתבעת מכחישה בתוקף כי התחייבה ליתן מענק פרישה בכל מקרה. המענק מוצע "לפנים משורת הדין" מתוך כוונה לסיים את יחסי העבודה באופן מכובד וללא טענות או תביעות הדדיות. לטענתה, יש לקרוא את מכתב סיום העסקה כמשקף את כוונת הצדדים ואומד דעתם, כאשר סירובו של התובע לחתום על כתב ויתור והגשת תביעה דנן, שללו זכותו למענק. נוסף על כך, טענה הנתבעת כי הוכיחה קיומו של נוהג של מתן מענק פרישה מוגדל כנגד חתימה על כתב ויתור והפנתה לעדותה של גב' פריטי-פינגולד והראיות שהוצגו על ידה.
דיון והכרעה
58. לאחר בחינת טענות הצדדים ושקילת הראיות, אנו דוחים את תביעת התובע למענק פרישה.
59. אין מחלוקת כי מענק הפרישה אינו זכות המגיעה לתובע על פי חוק. מדובר בזכות עודפת על הזכויות הקוגנטיות להם זכאי התובע, והיא מעבר למה שהנתבעת הייתה חייבת לו.
60. במכתב הפיטורים נרשם מפורשות כי תשלום המענק "לפנים משורת הדין".
61. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי היא מחתימה עובדים המקבלים מענקים מיוחדים בסיום עבודתם על גבי טופס ויתור תביעות. הנתבעת תמכה טענה זו בתצהירה של גב' פריטי-פינגולד ובמכתבו של עו"ד כפיר גרניט, היועץ המשפטי של הנתבעת. זה כתב ביום 6.5.18 (עובר להגשת התביעה בתיק דנן ביום 29.5.18) את הדברים הבאים- "לאחר שתגבשו הצעה מציע שתפנו אליו טלפונית תזמנו אותו לסגירת כל המסמכים ותפרטו את מענק הפרישה שיוענק לו, כאות של רצון טוב ולפנים משורת הדין נוכח מצבו האישי המיוחד וכו'. כשיבוא תחתימו אותו על כתב ויתור סטנדרטי כמו בכל המקרים הקודמים של מענקים קודמים".
נוסף על כך, הציגה הנתבעת חמישה כתבי ויתור שנחתמו מול עובדים אחרים שפרשו וקיבלו מענקים מעבר לדרישת הדין בין השנים 2015 -2018 (ראו נספח ב' לתצהירה של גב' פריטי-פינגולד). לעניין זה לא משנה מה סוכם עם כל עובד לקראת פרישתו באשר לגובה המענק או תנאיו. רלוונטית לענייננו דרישת הנתבעת מעובדים שקיבלו תנאים מיטיבים לחתום על מסמך ויתור תביעות. גב' פריטי- פינגולד אישרה בעדותה כי לאף עובד מהחתומים על כתבי הוויתור שצורפו לתצהירה לא היתה זכות למענק בחוזה ההעסקה, לפיכך איננו רואים סיבה מדוע לא לקבל את הדוגמאות שהמציאה הנתבעת כמשקפות אופן התנהלותה במקרים דומים.
62. לדעתנו, אין פסול בדרישת הנתבעת להחתים את התובע על כתב ויתור לתביעות עתידיות, עת היא מציעה לו תנאי פרישה מיטיבים העולים על תנאי הפרישה הרגילים ללא פגיעה בזכויותיו הקוגנטיות - ראו תע"א 2588/07 סאיד- שירותי הסעד הקתולי (16.7.12), ערעור על פסה"ד נדחה ב- ע"ע 6869-10-12 סאיד – שירותי הסעד הקאתולי מיום 26.5.14. אי העלאת דרישת החתימה על כתב ויתור במכתב הפיטורים אלא סמוך לאחריו, אין בה כדי לשנות לעניין זה משאין מדובר בזכות מוקנית לתובע, אלא בהטבה לפנים משורת הדין.
63. לאור זאת, שוכנענו כי הנתבעת אכן התכוונה שהענקת מענק פרישה מוגדל, לפנים משורת הדין, תהא מותנית בחתימה על כתב ויתור כפי שאכן נרשם בסעיף 4 ובסיפא מכתב גב' פריטי- פינגולד לתובע מיום 21.12.17 (נספח ו' לתצהירה).
64. לאור האמור אנו דוחים את תביעת התובע למענק פרישה.
65. למעלה מן הדרוש נוסיף התייחסותנו לטענות התובע לגובה מענק הפרישה - לעניין גובה הפיצוי אותו התובע דורש, הוא טוען לפיצוי בגובה 56,654 ₪ לפי שכר הכולל "מקדמה על חשבון תמריץ" – תוספת שניתנה בגין עמידה ביעדים, ימי חופשה וכו'. התובע לא פירט כנדרש את הסכומים אותם הכליל במענק הנתבע, מדוע צריך לראות בהם כחלק מהשכר הקובע לחישוב המענק, ומה כוונתו ב-"וכו' " . מנגד טענה הנתבעת כי לצורך חישוב המענק, יש לקחת בחשבון רק את משכורת הבסיס – בסך 20,158 ₪ והפנתה לע"ב 911549/99 כהן – שקם בע"מ (12.8.03) לעניין שיקול דעת המעסיק בחישוב מענק המשולם לפנים משורת הדין.
66. התובע הציג תלושי משכורת בעשרה חודשי עבודתו האחרונים. מנגד הציגה הנתבעת את תלוש נובמבר 2017 וטענה כי הוא משקף את משכורת הבסיס שיש לקחת בחשבון.
67. הלכה למעשה – המחלוקת לעניין זה, האם יש לכלול במענק את התוספות ששולמו לתובע מעבר לסך 20,158 ₪, למשכורת הבסיס?
68. במקרה שלפנינו הזכות למענק פרישה מוגדל לא נקבעה בחוק. לא נטען ולא הוכח כי מקורה של הזכות בהסכם אישי, הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי. מהמסמכים שהוצגו בפנינו עולה כי הנתבעת החליטה להעניק לתובע, לפנים משורת הדין, מענק מוגדל המותנה באי מציאת תפקיד אחר באלביט. על כן, קביעת השכר הקובע לחישוב המענק נתון לשיקול דעתה. בדיקת תלושי המשכורת שהוצגו לפנינו מעידה כי שכר הבסיס של התובע עמד על 20,158 ₪. בכל החודשים שולמה לתובע תוספת קבועה 'מקדמה ע"ח תמריץ' בסך 2,520 ₪ - גם בחודש נובמבר 2017 עליו הסתמכה הנתבעת. משהתובע לא הציג ראיות לביאור מהות תוספת זו, ולאור מסקנתנו כי לנתבעת שיקול דעת לקבוע את גובה המענק שישולם לפנים משורת הדין עם התקיימות תנאיו, אנו קובעים כי אילו היה התובע זכאי למענק, גובה המענק היה מחושב לפי משכורת בסיס ששולמה לתובע בפועל כעולה מתלושי השכר.
סוף דבר
69. לסיכום אנו דוחים את תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולמענק פרישה.
70. התובע יישא בהוצאות המשפט של הנתבעת וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.
71. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
72. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.
ניתן היום, י"ז אב תשע"ט, (18 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
חיים מויסי
נציג עובדים סאוסן אלקאסם
שופטת אסתר אדלר
נציגת מעסיקים
בית דין אזורי לעבודה בחיפה
סע"ש 63945-05-18
18 אוגוסט 2019
לפני:
כב' השופטת סאוסן אלקאסם
נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אסתר אדלר
התובע אלכס זליקוביץ
ע"י ב"כ: עו"ד רני אורן
-
הנתבעת אלביט מערכות - סאיקלון בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ארנה שר ועו"ד מיכל שמיר
משרד נ. פינברג ושות'