אשר על כן, עלינו לצאת מן ההנחה כי המחוקק קיים את חובתו הבסיסית כלפי הציבור הפועל לפי חוקיו, ודיבר בשפה רגילה של בני אדם. באשר לשפה רגילה של בני אדם, דומני כי לא אטעה אם אומר שזו איננה מכלילה דירת מגורים בגדר המונח "מוצר" – שכן, בשפה המקובלת, "מוצר" הוא חפץ מיטלטלין, בעוד שדירה היא בגדר נכס דלא ניידי.
5. ובאשר לכוונת המחוקק, הרי שזו נלמדת מדברי ההסבר לסעיף 3(א) להצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התש"ס-2000, ה"ח 370, 372, אשר מצהירים, בלשון ברורה ומפורשת, כדלקמן:
"סעיף קטן (א) אוסר הפליה כנגד קבוצות, שלגביהן קיימת היסטוריה של קיפוח והפליה בעבר. סוג זה של הפליה מהווה פגיעה בכבודו של האדם, ומחייבת את התערבותו של המחוקק למיגורה. האיסור להפלות חל על כל מי שעיסוקו בהספקת המוצרים והשירותים או בהפעלת מקום ציבורי. האיסור אינו חל על מקרקעין, העשויים להיות נושא לחקיקה נפרדת" (ההדגשה הוספה – א.ש.).
עינינו הרואות, כי המחוקק הבהיר מפורשות את כוונתו שדירה לא תיחשב "מוצר" לעניינו של חוק איסור הפליה. לנו כשופטים לא נותר אפוא אלא ליישם את לשונו ואת כוונתו הברורה. לאמור עד כה יש להוסיף את ההגדרה שניתנה בסעיף 1 לחוק למונח "שירות ציבורי". מונח זה הוגדר באמצעות רשימה סגורה אשר כוללת "שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור". ברשימה זו אין כל זכר לקבלנים ולמתווכי דירות – ולא בכדי. העובדה כי ספקי שירותים אלו נפקדו מהרשימה אף היא מלמדת על כך שמחוקקנו ביקש להחריג את תחום המקרקעין מגדרו של חוק איסור הפליה (ראו גרשון גונטובניק הפליה בדיור וקבוצות תרבותיות – בין חומות משפטיות לגדרות חברתיות 554 (2014)).
6. הסבר אפשרי להחרגתו של דיור מתחולתו של חוק איסור הפליה טמון במורכבותם של ענייני המקרקעין במדינת ישראל ובהיותם נושא רגיש מבחינה חברתית. במידה לא מבוטלת, מורכבות זו קשורה לאופי החברה הישראלית, אשר מכילה בתוכה קהילות מגודרות ומובדלות תרבותית, ושיש בה, למרבה הצער, לא מעט ניגודים ושסעים. היבט נוסף שתורם למורכבות האמורה הוא אופייה של מדינת ישראל כמדינה ששומרת על זהותה כמדינה יהודית הקולטת עלייה. לנוכח מציאות זו, ברי הוא כי קביעת המותר והאסור במימוש העדפות בדלניות במכירה ובהשכרה של מקרקעין, אשר מונעות על ידי השקפת עולם דתית, לאומית או תרבותית של המוכר או המשכיר, מצריכה איזון מורכב ועדין. איזון זה ראוי שייעשה על ידי המחוקק, ולא על ידינו; ועל כן אין זה ראוי שניכנס לנעלי המחוקק ונטיל איסור מוחלט על הפליה בכל מכירה של דירות לציבור באמצעות הכללתן בגדרו של המונח "מוצר".