האם חוק איסור הפליה חל על דירות מגורים?
2. השופט מזוז סבור כי המונח "מוצר" שבחוק איסור הפליה מתייחס גם לדירת מגורים – ואת מסקנה זו הוא ביסס הן על לשון החוק, שאינה מחריגה מקרקעין מתחולתו, והן על תכלית החוק, שהינה מניעת הפליה וקידום השוויון בין אזרחי המדינה. לדעתו, החרגת מכר דירות על ידי מי שזהו עיסוקו מגדרו של החוק אינה עולה בקנה אחד עם התכלית האמורה בשל מאפייניהן הייחודיים של דירות המגורים ולנוכח חשיבותן הרבה בחייו של הפרט. לאור האמור, מציע השופט מזוז כי נקבע שחוק איסור הפליה חל גם על מכירת דירות וכי המערערת הפלתה את המשיבים לרעה בהספקת מוצר עת שסירבה למכור להם דירה אך ורק בשל מוצאם הערבי.
3. חוששני, בכל הכבוד והיקר, כי אין בידי להלום גישה פרשנית זו. כפי שציינתי בראשית דבריי, דירה איננה "מוצר" כמשמעו של מונח זה בחוק איסור הפליה. הפרשנות שמציע השופט מזוז לאמץ, אשר באה לבשר לנו כי דירת מגורים היא בגדר "מוצר" לעניינו של חוק איסור הפליה, איננה תואמת את לשון החוק ואף מנוגדת לכוונת המחוקק.
4. כמקובל בענייני פרשנות, אדון בלשון החוק תחילה. סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה קובע לאמור:
"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם" (ההדגשה הוספה – א.ש.).
האמור בסעיף זה מטיל חובה כללית על ספקי מוצרים ושירותים ציבוריים שלא להפלות בהספקתם את צרכני המוצרים והשירותים – זאת, בין היתר, מחמת גזע, דת או לאום. ואולם, הסעיף אינו מפרש מהו אותו "מוצר" שההפליה בהספקתו אסורה. בהעדר הגדרה סטטוטורית של המונח, סבורני כי עלינו לפרשו בהתאם למשמעות הטבעית והיומיומית המיוחסת לו במקומותינו. כך לימדנו הנשיא א' ברק, בכותבו כי –
"דבר חקיקה הוא מסמך ציבורי. הוא מכוון לכלל הציבור. 'דבר חקיקה אינו חידה בלשנית או לוגית'. הוא נועד להעביר מסר, ועל כן עליו לדבר בלשון המובנת על-ידי קהל היעד שלו. מחוקק המדבר בחידות או בלשון שאינה נהירה מחטיא את עצם מהותה ומטרתה של החקיקה. הוא פוגם בשלטון החוק, שכן הוראותיו אינן 'מדברות' לנמענים אליהן הן מיועדות, אם כי הן מטילות עליהם סנקציה במקרה של הפרה. אכן, מחובתו הבסיסית של המחוקק — מחובתה של כל שיטת משפט — לנסח את החוקים בלשון מובנת לבני החברה" (אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה כרך שני 135 (1993); ההדגשות הוספו – א.ש.).