בית המשפט גם לא מצא ממש בטענה, לפיה חלוקת מניות היסוד ל- א' ו- ב' פוגעת בזכויות של מאן דהוא. בית המשפט גם קיבל את הטענה כי התנהגותו של זאב בעבר בנוגע לסוגיה האמורה של מינוי מנהלים יוצרת השתק. תביעת זאב בענין ביטול ההחלטה היא בגדר מעשה שלא בתום לב. תום הלב הוא כמקובל הבסיס להתגבשותם של דיני המניעות וההשתק.
מכאן דחיית הבקשה.
בשלב הערעור בבית המשפט העליון נקבע על ידי בית המשפט האמור מפי כב' השופט אור, כי הדין עם המשיבים. לדעת בית המשפט, סעיף 4לתזכיר דן דווקא בהגנת זכויותיהם של בעלי מניות היסוד בכל הנוגע למנין קולות באסיפה הכללית כי לעולם מובטחים להם % 50מכוח ההצבעה גם אם מספרם של המניות האחרות יהיה רב יותר מאלו של מניות היסוד. אולם סעיף 4האמור אינו דן בשאלת הסמכות למנות מנהלים ואינו קובע אם יבחרו באסיפה הכללית. גם בפקודה אין הוראה המייחדת סמכות זו לאסיפה הכללית דווקא. ההוראה בענין זה נקבעה בתקנות וזה האחרון נתון לשינוי על פי דין.
מתן כוח הצבעה באסיפה הכללית של החברה כעולה מסעיף 4אין בו, ולו באופן משתמע, כדי להכריע בשאלת הזכויות הצמודות למניות שונות והוא אם נושא מינוי המנהלים לא נכלל בהוראות הוולנטריות של התזכיר.
פרשנות המערערים בקשה לקרוא לתוך סעיף 4הנ"ל את מה שאין בו, היינו, את
כוח ההכרעה בענין מינוי מנהלים.
יתרה מזאת, מסמכי היסוד של החברה באו לעולם ביחד. לא רק שסעיף 4לתזכיר לא הזכיר את מינוי המנהלים, אלא מעיקרו נכללה בתקנות הוראה בדבר מינוי המנהלים (תקנה 11). הוראה כאמור בתקנות לא היתה נכללת לו דן סעיף 4לתזכיר בסוגיה האמורה. בהעדר הוראה חד משמעית בנושא הנ"ל בתזכיר, בין בסעיף 4שבו ובין בהוראה אחרת ניתן להסתמך על התקנות, על תיקוניהן, בדרך הקבועה בפקודה.
ניתן גם להסתייע בפרשנות התזכיר על פי התנהגות בעלי המניות שהם צדדים
להסדר החוזי הנ"ל במשך השנים מאז כינון החברה. תקנה 7לתקנות בענין מינוי המנהלים תוקנה כאמור באוגוסט 1960ובעלי המניות נהגו על פיה, ורק בשנת 1986נתגלעה לראשונה מחלוקת בשאלה הנ"ל.
בית המשפט דחה, איפוא, את טענות המערערים שהופנו נגד דרך מינוי המנהלים,
על ידי בעלי מניות היסוד, כאשר כל סוג ממנה מנהל אחד.
תצהירי המשיבים 1ו- 2ארנון ופולן
.23א. בתצהיר התשובה הראשון מיום 27.12.94טען ארנון למעשה בי"ד בכל
הנוגע לעילות עליהן סומכים המבקשים בבקשתם שבהמרצה. כדבריו, ענינה של ההמרצה אינה אלא באכזבה של זאב מכך שהפורום החוקי למינוי דירקטורים בידיעות אחרונות החליט להעבירו מתפקידו ולמנות אחר תחתיו. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט אורי גורן ה.פ. 1959/93) והערעור לבית המשפט העליון (ע"א 1630/94) נדחה. ההמרצה היא נסיון לעטות את מבוקשו של זאב בגלימה חדשה. הוא מבקש להשען על הסכם אשר קיומו מוכחש על ידי ארנון. יש בכך משום הטרדת בית המשפט שלא לצורך בענין שבית המשפט כבר נדרש לו בעבר, והדבר נעשה בחוסר תום לב.