--- סוף עמוד 22 ---
מר בורק מחברת evergreenלדירקטוריון ידיעות אחרונות, התחייבות לתאם הצבעה באסיפה הכללית ועוד.
המשיבים מציינים כי ארנון לא מחה על המעשים הללו, כי לא היה ער לקיומו של הסכם. הוא פנה לעו"ד שטרן כדי למנוע כניסת זרים לחברה. הסברו של זאב להסכם עם החברה הזרה היה, כי הוא נקלע לחסרון כיס עקב הדחתו והצורך לנקוט בצעדים משפטיים. אולם, טענות אלה אין בהם כדי לשלול מן המעשים את האופי של הפרת הסכם.
ו. טענה נוספת נגד זאב היא, כי בו בזמן שהתחייב לשמור על תוקפן של מניות היסוד בחברה, היינו על מעמדן בכל הנוגע לזכות ההצבעה, הרי העלה בהליכים המשפטיים הקודמים טענות שבאו לשלול מעמד זה ממניות היסוד. לפי טענתו, זכות ההצבעה היא בידי האסיפה הכללית ולא בידי מניות היסוד.
ז. טעם נוסף המועלה בקשר לענין נטישת ההסכם, מתבסס על ההימנעות של זאב מאכיפת ההסכם ומהפעלת זכויותיו. העמידה על הזכויות לפי ההסכם עלתה לראשונה מאז 1986, בהליכים אלה. גם במשא ומתן של אוגוסט 1993לא היתה הסתמכות מפורשת על ההסכם, הוא הדין במפגש עם עו"ד שטרן מנובמבר 1993ובמשא ומתן מאותו החודש.
גם באסיפת ההדחה של זאב לא הוזכר ההסכם, והוא הדין בהצעת הפשרה של זאב מיום .31.12.93לטענתו, לא מצא את ההסכם, אך יכול היה לפנות לעו"ד אסנת כדי לברר עימו מה נשמר בידיו, שהרי עו"ד אסנת ניסח את ההסכם, או לפחות את הטיוטא שלו. לפי הטענה, ההימנעות האמורה נבעה מכך שזאב ידע כי הסכם הינו אות מתה וכי אינו ניתן לאכיפה.
ח. לסיכום פרק זה, מדגישים המשיבים כי ההפרות של ההסכם על ידי זאב הן יסודיות, ואם לא רואים את ההסכם כהסכם שנזנח או ננטש, הרי יש לראות אותו כמבוטל עקב הודעת הביטול על ידי ארנון שניתנה בסעיף 35לתצהיר שהוגש לבית משפט זה ביום .27.12.94
מי שטוען כי הודעת ביטול ניתנה באיחור, עליו הראיה (ע"א 305/87שרביב ואח' נ' פרוביזור ואח’, פ"ד מד(3) 40, 43), וזאב לא עמד בנטל זה.
טענתו של זאב היא בלתי מבוססת מאחר שאי מתן הודעת ביטול מוקדם יותר נבעה מכך שזאב לא איזכר את ההסכם מדצמבר 1993עד לפתיחת הליך זה. לכן יש לראות את הודעת הביטול שניתנה כהודעה שניתנה תוך פרק זמן סביר, מן המועד בו נודע לארנון על ההפרות (ד. פרידמן נ' כהן חוזים, כרך ב', ירושלים תשנ"ג - 1992עמ' 1098).
הטענה כאילו זאב שינה בינתיים את מצבו לרעה עקב האיחור לא הוכחה כלל.
ט. טענה נוספת עניינה מעשה בי"ד. ענין זה עלה ונדון בהחלטתו של כב' הנשיא ד"ר א. וינוגרד, אשר אליה התייחסתי בסעיף 24לעיל, אך המשיבים מעלים את הטענה כי בית משפט שדן בגוף התובענה ושמע ראיות, מוסמך לפסוק בניגוד להחלטת ביניים, ביחוד אם ההחלטה ניתנה בקשר לבקשה לסילוק על הסף.