92. עם זאת נקבע כי עילת הולדה בעוולה מעוררת קשיים הנוגעים ליסוד הקשר הסיבתי בין מעשה העוולה, התרשלות הרופא, לבין הנזקים הנטענים, הנובעים מהמוגבלות של הילד. אי לכך קבעה הלכת המר שני שלבים לשם הוכחת הקשר הסיבתי:
--- סוף עמוד 16 ---
"יש להראות, בשלב הראשון, כי אילו עמד בפני הוועדה להפסקת היריון מלוא המידע הרפואי הרלבנטי (מידע שלא הובא לידיעת ההורים בשל ההתרשלות) – הייתה הוועדה מאשרת להורים את הפסקת ההיריון. בשלב השני, ורק אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית (שאם לא כן ממילא ניתק הקשר הסיבתי), ידרשו ההורים להראות כי אלמלא ההתרשלות, הם אכן היו פונים לוועדה להפסקת הריון לשם קבלת האישור (עו"ד פוזנר במאמרו הנ"ל, מכנה שלבים "מחסומים": "המחסום האובייקטיבי" – מחייב הוכחה כי הועדה להפסקת הריון הייתה מאשרת את הפסקת ההיריון; ו"המחסום הסובייקטיבי" – מחייב להראות כי לולא ההתרשלות, הייתה האישה מחליטה להפסיק את ההיריון)".
(עמ' 840-839 להלכת המר)
93. כלומר, לעניין הקשר הסיבתי, בשלב הראשון יש להוכיח כי הוועדה הייתה מאפשרת את הפסקת ההיריון, לו פנו אליה ההורים ובשלב השני יש להוכיח כי בהינתן אישור הוועדה, ההורים היו אכן מפסיקים את ההיריון.
94. עוד נקבע בהלכת המר כי השלב השני מציב מספר קשיים: הקושי להוכיח בדיעבד שרשרת סיבתיות עובדתית היפותטית; הקשיים הספציפיים בתביעת הורים בגין הולדה בעוולה - הקושי להעיד באופן אמין כיצד היו נוהגים לו ידעו את כל העובדות לאשורן והקושי הנפשי ליישב בין ההצהרה כי היו בוחרים להפסיק את ההיריון בשל מום לבין האהבה לילדם, שכבר נולד.
95. קושי נוסף, שמציינת הלכת המר, הוא הקושי של קבוצות מסוימות של תובעים להוכיח את הקשר הסיבתי. צוין כי לא פעם קבעו ערכאות כי הורים לא היו מבצעים הפלה, גם אם היה להם מידע נחוץ.
96. כדי להתמודד עם קשיים אלו הציעה הלכת המר לתת משקל מהותי יותר לשלב הראשון (הפסקת ההיריון ע"י הועדה) מאשר לשלב השני (בחירת ההורים להפסיק את ההיריון) באופן הבא:
"ראוי כי החלטת הוועדה להפסקת הריון תשמש מעין חזקה הניתנת לסתירה בדבר עמדתם של ההורים כלפי ביצוע הפלה. ככלל, מקום בו ביצוע ההפלה מותר על-פי המוסכמה החברתית, כפי שהיא מתבטאת בקריטריונים המנחים את הוועדות להפסקת הריון, ניתן כאמור להניח, כהנחה עובדתית, כי באופן טיפוסי הפרטים בחברה היו גם הם מכלכלים את צעדיהם באופן דומה..." (עמ' 846 להלכת המר).