בעניין זה יצויין כי בחוות דעת ד"ר הימן נאמר: "אני מסכים עם ד"ר אשכנזי שיש צורך בהשמתה של תאומה ע' במסגרת דיור קהילתי מוגן-דיור חוץ ביתי..." (עמ' 13 לחוות הדעת).
הכרעה לעניין מגורי התאומות
382. במקרה דנן נראה כי הפתרון הטוב ביותר עבור התאומות הוא השארתן בבית תוך שילובן במסגרת שהיה יומית של אנשים עם ליקויים מעל גיל 21. זו עמדתו של ד"ר אשכנזי, המומחה מטעם התובעים. ובלשונו: "מומלץ לשלבה במסגרת של אנשים עם ליקויים לעל גיל 21 בה שוהים במהלך שעות היום". אין לקבל את טענת ד"ר הימן, לפיה ד"ר אשכנזי המליץ על הוצאתן של התאומות מבית ההורים למסגרת חוץ ביתית.
--- סוף עמוד 63 ---
383. לעניין זה ראיתי לאמץ את חוות דעתה של גב' שטולברג ונגרובסקי לפיה יש להעדיף השארת אדם עם פיגור שכלי בביתו, תוך שילובו במסגרת של מרכז יום טיפולי-סיעודי. מרכז יום טיפולי בא לתת מענה במהלך שעות היום עקב מצבו התפקודי המיוחד. יתרה מכך, הגב' שטולברג ונגרובסקי קבעה כי מסגרת חוץ ביתית מקשה על הקשר עם המשפחה, לא נשמרת פרטיות הדייר ולא מתקיים טיפול אישי צמוד עקב היחס המספרי בין הצוות לדיירים. זאת ועוד, גב' שטולברג ונגרובסקי מציינת כי מסגרות אלו יוצרות בידוד של אנשים בעלי הנכות מהקהילה ופוגעת בשילובם החברתי.
384. המומחה מטעם הנתבעת מר האס מצדד בהוצאת התאומות מהבית תוך חלוקת שבחים למוסדות ספציפיים שיכולים להתאים לתאומות. אין באמור לעיל כדי לקבוע כי המוסדות שאוזכרו אינם מוסדות טובים. עם זאת, שוכנעתי מדבריה של גב' שטולברג ונגרובסקי כי טובתן של התאומות נותנת שיש להשאירן בבית בטיפול ההורים והמשפחה המורחבת. זאת, במיוחד לאור העובדה שמדובר בתאומות החיות בתוך מסגרת של השבט, המעניקה להן תמיכה.
גישה זו באה לידי ביטוי גם בפסיקה. כך, למשל, בעניין ע"א 6143/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 4.1.2016) שם קבע בית המשפט:
"המגמה הכללית היא להגיע לטיפול בבית ובקהילה ולא במוסד, דבר המועיל לתחושת האדם, לאוטונומיה שלו ולמימושו העצמי..." (עמ' 6 לפסק הדין).
385. עם זאת, אין מחלוקת בין המומחים שהפעלה תעסוקתית שיקומית יכולה להיטיב את מצבן של התאומות, כפי שמציין גם מר האס בחוות דעתו. חוות דעת של מרכז מינא שעוסק בטיפול וייעוץ פסיכולוגי חינוכי ושנתן חוות דעת מטעם התובעים ממליץ גם הוא לגבי שתי התאומות על שילובן במסגרת מיוחדת לאנשים מעל גיל 21 עם פיגור שיכלי.