70. לטענתו, ועדה להפסקת הריון בשנת 1991 הייתה נענית לבקשה כזו משני טעמים: 1. הפרוגנוזה הקשה מאוד של התאומים בהריון זה, ללא אפשרויות טיפול למניעת הנזק. 2. באותה התקופה לא היו עדיין מגבלות על הועדות להפסקת הריון.
71. בעניין הפרוגנוזה הקשה הצהיר ד"ר יעקובי כי מדובר בפרוגנוזה של תמותה ותחלואה נוירולוגית קשה בשיעורים של עשרות אחוזים ובנוסף לא מדובר היה במניעת סיבוכים עתידיים צפויים אלא בסיבוך שכבר היה קיים באופן ברור ברמה חמורה של תסמונת TTTS המתפתחת במהירות; במיעוט חמור של מי שפיר בעובר אחד והידרופס פטאליס בעובר השני, עובר שכבר חולה ופגוע בסבירות גבוהה, כמתואר בחוות דעת פרופ' קווינט, מומחה הנתבעת.
72. ד"ר יעקובי הצהיר כי באותה התקופה לא הוטלו כל מגבלות על הוועדות להפסקת הריון. נטען כי בחוק ההפלות עצמו אין דרישה למהות המום, חומרתו ומידת ודאות לקיומו, לא היו קווים מנחים נוספים לבד מלשון החוק ולא היו "וועדות על". אי לכך, טען ד"ר יעקובי כי בשנת 1991 הועדות היו חופשיות להחליט על הפסקת הריון הרבה יותר מאשר בשנת 2007. לטענתו, נעשו הפסקות הריון הן מסיבות של מומים מבניים והן מסיבות מיילדותיות וצורך במניעת נזקי פגות שעלולים להופיע בעתיד, כלשון החוק.
תצהיר פרופ' בליקשטיין
73. פרופ' בליקשטיין התבקש ע"י הנתבעת להגיב על תצהירו של ד"ר יעקובי. בתצהירו אומר פרופ' בליקשטיין כי הטיפול המקובל לתסמונת TTTS בשנת האירוע היה ניקוז מי השפיר מהשק עם ריבוי מי השפיר וזאת במטרה להציל את שני העוברים. עוד הצהיר כי בשנת האירוע לא בוצעו הפסקות הריון מעבר לגיל
--- סוף עמוד 12 ---
החיות אלא במקרים נבחרים של מומים קשים. לדעתו המתואר בתצהירו של ד"ר יעקובי לא היה פרקטיקה מקובלת ומוכרת בעת ההיא במדינת ישראל ולא בוצעו הפסקות הריון עקב סיבות מיילדותיות גם לא בשילוב תסמונת TTTS.
74. עוד הצהיר פרופ' בליקשטיין כי אינו מאמין כי בית חולים בישראל המית עוברים בגיל החיות לפני כינונן של ועדות העל ומאז כינונן וכי מעולם לא הייתה אינדיקציה להמתת עוברים עקב סיכוני פגות. לדעתו, בפגים צריך לטפל ולא להרוג.
75. לסיכום הצהיר פרופ' בליקשטיין כי בשנת האירוע תסמונת TTTS הייתה אינדיקציה לטיפול ולא להמתת אחד או שני התאומים. היות וגיל ההיריון היה מעבר לגיל החיות, לא הייתה אופציה להמתת התאומים והצוות הרפואי פעל בהתאם והציע לאם את הטיפול היעיל ביותר שהיה קיים.