211. בחינת כלל הראיות וטיעוני הצדדים, מובילה למסקנה חד משמעית, לפיה גרסת הנאשם בדבר היעדר קשר בין סיועו של בן-אליעזר לבין העברת הכספים היא גרסת אמת.
אעמוד על הנדבכים השונים העומדים ביסוד מסקנתי.
(א) סכום הכסף ניתן לבקשת בן-אליעזר ושלא ביוזמת הנאשם - לא הייתה מחלוקת בין הצדדים בסוגיה זו, ובמידה רבה ניתן ללמוד על נכונותה גם מהבקשה הזהה שהפנה בן-אליעזר לנאשם 2. אמנם, עבירת שוחד
--- סוף עמוד 129 ---
יכולה להתחיל גם בדרך של דרישת שוחד, אך במקרה דנן, העובדה כי הנאשם לא יזם את העברת הכסף לבן-אליעזר מהווה נדבך במסקנה הסופית, המצטרף לנדבכים נוספים.
(ב) בקשתו של בן-אליעזר מהנאשם נומקה כ"הלוואה הנדרשת על רקע מצבו הרפואי והצורך לרכישת נכס שיהלום את מגבלותיו וקשייו" - גם בנקודה זו לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, וגם בהקשר זה ניתן להפנות לבקשה הזהה אותה תיאר נאשם 2 בעדותו. לא הייתה אף מחלוקת כי הבקשה מוענה לאוזניו של מי שידע היטב עד כמה מורכב מצבו הרפואי של בן-אליעזר, ששוחרר מספר חודשים קודם לכן מאשפוז ממושך, כשמצבו הרפואי הוגדר באותה תקופה בה היה מאושפז כמצב של "בין חיים למוות".
(ג) בקשת ההלוואה הוצבה בפני הנאשם, שהיה חבר נפש של בן-אליעזר ושמר איתו על קשר חם, הדוק ואינטנסיבי משך למעלה משלושה עשורים, ונתפש על-ידי הסובבים את בן-אליעזר כבן משפחה ממש - עמדתי בדבריי הקודמים על טיבו ואופיו של הקשר החברי יוצא הדופן שהתקיים בין בן-אליעזר והנאשם. על-פי הפסיקה, עוצמת הקשר החברי היא אחד השיקולים שיש ליתן עליהם את הדעת לצורך הכרעה בשאלה אם היה במתת משום עבירת שוחד, ובענייננו - ניתן לקבוע כי מדובר בקשר חברי ברמה הגבוהה ביותר. עוצמת החברות בין בן-אליעזר לנאשם מסבירה היטב מדוע הנאשם לא דקדק בבחינת בקשתו של בן-אליעזר לקבלת סיוע כספי בשל מצב רפואי, מדוע לא בדק בציציותיו באשר ליכולתו להמשיך להתגורר באותה דירה, ומדוע לא בדק את יכולתו הכלכלית של בן-אליעזר טרם העמדת ההלוואה לטובתו.
(ד) הכסף ניתן כהלוואה, ותוך שהנאשם מניח כי תוחזר בעתיד (ואף ערך בירורים עדינים לאורך התקופה) - הנאשם ציין בחקירתו במשטרה כי פנה אל בן-אליעזר מספר פעמים בניסיונות לברר מתי תוחזר ההלוואה, כאשר בן-אליעזר השיב לו כי יחזיר את ההלוואה "עוד מעט", ובהמשך אמר לו כי הוא מתכנן למכור את ביתו הישן, שאז יחזיר לו את ההלוואה (ת/6א עמ' 68 החל מש' 3). הנאשם אף ציין כי נוכח תשובותיו של בן-אליעזר, ובשלב מסוים, הבין או חשש כי אין בכוונתו של בן-אליעזר להשיב לו את ההלוואה, והוא ייאלץ "לספוג" אותה. אף שלא נשמעו עדויות תומכות בגרסה זו, שכן רק בן-אליעזר והנאשם היו שותפים לאותן שיחות, לא מצאתי לפקפק בדברי הנאשם, וזאת על רקע התרשמותי הכללית מאותנטיות דבריו הן בחקירתו והן בעדותו בבית המשפט, והתאמת העובדות שמסר בנגזרות אחרות למגוון עדויות ומסמכים.