14. ביום 30.10.06 החליטה הועדה לזמן את התובעים בפניה כדי לשמוע את בקשתם ונימוקיה (סיכום דיון מס' 213).
15. התובעים, ששהו בארה"ב, לא יכלו להתייצב לדיון שנקבע ליום 6.11.06. לפיכך, ביום 6.12.06 החליטה הועדה לאפשר לתובעים לממש את זכות הטיעון עם חזרתם ארצה (פרוטוקול מס' 216, נספח ד1 לכתב התביעה).
16. ביום 16.4.07 הופיעו התובעים בפני הועדה ושטחו טענותיהם. לאחר הדיון הועדה סיכמה את הדיון כך (סיכום דין מס' 229):
"חוק ההסכמים נועד לנשים שמצבן הרפואי אינו מאפשר להן להרות או לשאת הריון בעודן בגיל הפוריות. תכליתו של החוק והאיזון שנקבע בו הוא כי האישור יינתן להורים חשוכי ילדים. שכירת שירותיה של אם נושאת אשר נכנסת לתהליך מפרך, רגשית ופיזית, של הריון על כל הסיכונים והקשיים הכרוכים בו הוא הליך חריג, המחייב שימוש ארוך ומתמשך בגופו של אדם אחד – לצורך מילוי שאיפותיו של זוג אחר.
בעצם ההיריון והלידה הקיימים קשיים וסיכונים, זו אינה פעולה פשוטה. האם הנושאת מחייבת (הטעות במקור, צ"ל מחויבת – ח.ר.ר) כלפי הזוג שאת ילדם היא נושאת למשך תקופה של עד כשנתיים, תקופה זו כוללת את הטיפולים הקודמים לתהליך ותקופת ההיריון.
האם הנושאת מסכנת את בריאותה ועלולה לחוות קשיים נפשיים בעצם מסירת הילד וביחסיה עם ילדיה הביולוגיים והסביבה החברתית שלה.
הועדה בדקה את הפרמטרים הרלוונטיים לקביעת טובת הילד:
א) מבחינת גמישות התפקידים, הקשים הפנימיים והיכולת לקבל עזרה יש לדברי בני הזוג יכולת כלכלית לכך.
ב) מבחינת טווח חיים ותוחלת חיים יש במקרה זה צפי של יתמות טרם הגיע הילד לבגרות.
ג) מבחינת פער דורות מול חברי ההורים ומול חברי הילד נמצא שטובת הילד לא תישמר.
במאזן הנימוקים והשיקולים בנושא שלום הילד וטובתו לא
השתכנעה הועדה כי טובת הילד תישמר במקרה זה." (ההדגשה
שלי – ח.ר.ר).
בנסיבות העניין הועדה החליטה לעמוד על החלטתה, וכך כתבה:
"משפחת XXXX לא הציגה נימוקים ייחודיים המבדילים אותם מזוגות אחרים ברצונם להביא בן לעולם לצורך המשך השושלת המשפחתית של הכהנים והבטחתם לבתם כי יהיה לה אח.
סיבה זו בלבד אין בה משום נימוק לסטות מפרשנות הועדה את החוק. מקום שלדעת הועדה הגיל הביולוגי, כרונולוגי משמש לרועץ לפונים ולעניין זה, קשר סיבתי ישיר של השלכת הגיל על עניין טובת הילד, מותירים את החלטת הועדה על כנה. אי לכך הוחלט לא לאפשר לפונים להיכנס ב"שערי התהליך".
גם לאחר שמוצתה זכות הטיעון ע"י הפונים בפני הועדה, יוכלו בני הזוג XXXX לפנות לערכאות" (ההדגשה שלי – ח.ר.ר)
ביום 30.4.07 הועדה סיכמה את דעת חבריה כדלקמן (סיכום דיון מס' 230):
"חוק הסכמים לנשיאת עוברים נועד לפתור את בעייתם של זוגות חשוכי ילדים שאין להם סיכוי להביא ילד לעולם כוונת המחוקק לאפשר באופן מפוקח ומבוקר קשירת הסכמים לנשיאת עוברים. אין כוונת המחוקק כי שימוש בשירותי אם נושאת יהיה פתרון שגרתי בכל מקרה של זוגות שעברו את גיל הפריון או שיש להם ילדים משלהם והם אינם יכולים להרחיב את משפחתם בדרך המקובלת. מההיבט הפסיכולוגי לא ניתן לקבוע שלא קיים חשש לשלומו העתידי של הילד כדי למלא אחר קריטריון של טובת הילד סברו חברי הועדה שצריך להתקיים מצב בו ההורים המיועדים יוכלו לגדלו למשך טווח סביר עד לבגרותו לפחות. בכך הונחו חברי הוועדה ע"פ נהלי האימוץ בארץ ותקנות אימוץ חו"ל הקובעים את הפרש הגילים בין ההורים המאמצים לילד המאומץ".
בסיכום הדיון כותבת הועדה: